הביקור 🌍 💫

פרק 6 - הכרות חדשה 👭

הגעתי הביתה, ראיתי את יעקוב יושב בספה בעודו צופה בסרט. וואי, כמה סרטים אפשר לראות? ״מה קורה?״ שאלתי ומזגתי לעצמי לשתות.
״בסדר, איך היה בבית הספר? נהנית?״ השיב ממוקד.
״כן, היה נחמד, תגיד יעקוב, לא באלך לצאת קצת החוצה לאוויר הצח במקום לשבת פה כל הזמן?״ שאלתי, נותנת לגימה מהשתיה.
״לא״ אמר, זולל חטיף. ״מה לא? אין לך תשובה אחרת חוץ מלא?״
״לא״ המשיך לאכול. גלגלתי עיניים ועמדתי מול המסך של הטלוויזיה.
״די! זוזי, את מסתירה לי!״ הרים את קולו.
״תקשיב...זה לא בריא לשבת כל הזמן ולזלול ממתקים מול הטלוויזיה, כמעט ולא ראיתי אותך יוצא החוצה לאוויר, מה אכפת לך לצאת קצת?״
״אין לי כוח...עזבי אותי.״ אמר עצבני.
״אתה אשכרה מבוגר שמתנהג כמו ילד בן 4.״ עליתי למעלה, באיוש.
יעקוב באמת מתנהג כמו ילד בן 4, הוא רק יושב ולא זז, איך אפשר שלא לצאת החוצה לאוויר הצח ולשמש הזורחת בחוץ, אין פלא שיש לו כאבים בגב.
הרגשתי עייפה, אז החלטתי לנוח לכמה דקות, שכבתי במיטה וסגרתי את עיניי עד שלבסוף נרדמתי.

לאחר שעתיים של שינה, השעון המעורר העיר אותי, קמתי מהמיטה מתמתחת והלכתי להתקלח. לבשתי שמלה שחורה שנחשבת לפיג'מה, וירדתי למטה.
ראיתי את יעקוב סוף סוף עושה משהו עם עצמו, עומד במטבח ומכין לאכול. ״למי כל האוכל המפואר הזה?״ שאלתי, מתגרה מהאוכל הטעים.
״אוי שכחתי להודיע לך, הנכד שלי שבא אלי לפני כמה ימים...בא לארוחת שישי עם שאר המשפחה. זה בסדר שתצטרפי? אל תתביישי, הם מאוד נחמדים.״ אמר תוך כדי ההכנה.
מה!!?? מה אני אמורה להגיד? אני רוצה...אבל ג׳ון...אני לא רוצה שהוא יראה אותי. מה אחר כך הוא יגיד? אולי הוא יהיה עצבני שאני גרה עם סבא שלו? אני לא חושבת שג׳ון מחבב אותי כל כך, אני גם לא מבקשת שיחבב אותי, אבל נראה לי שהוא שונא אותי.
חלק מהכיתה כן דיברו איתי, רצו לדעת מאיפה אני, התלהבו שאני חדשה, אבל ג׳ון נראה לי ילד קר, ואולי גם קצת מעצבן.
אוף, אני לא יודעת מה יש לי איתו, למה כל כך אכפת לי שהוא הסתכל עליי? לא נעים לי להידחף למשפחה שלהם, מה אני קשורה בכלל? עדיף שאני אשאר בחדר או אסתובב בחוץ, עד שיגמר הסעודה המשפחתית שלהם.
טוב דיי, מספיק! דיי לחשוב כל כך הרבה. אני פשוט לא אבוא לארוחה.
״אממ...יעקוב? זה בסדר מצידך שאני לא אהיה בארוחת שישי?״ שאלתי בהיסוס. ״למה? עדי את מתביישת?״
״כן...זאת אומרת, לא...אולי קצת, אבל אני לא רוצה להידחף, אני מעדיפה פשוט לא להיות, אוקיי?״
״לא, אני לא יכול להרשות את זה, כי את חלק מהמשפחה! אין לך ממה להתבייש, הם באמת נחמדים...״ התעקש.
״לא...אבל...אני לא יכולה להיות, כי זה יזכיר לי את המשפחה שלי, אני אתחיל לבכות, ואני לא רוצה. אני מתגעגעת אליהם! קשה לי לראות משפחות אחרות, ואחר כך נזכרת בהם, אז בבקשה תבין אותי ואל תדאג! אני יהיה בסדר.״ הייתי חייבת לחשוב על תירוץ, אבל האמת שזה די נכון מה שאמרתי, אני מתגעגעת אליהם, ואני לא יכולה לראות משפחות אחרות, כי זה יפגע בנקודות רגישות, שהמשפחה שלי לא איתי.
אבל הכי יפריע לי זה להידחף אליהם ועוד לג׳ון שזה עוד יותר נורא ״אוקיי...בסדר, הפעם אני אוותר לך, אבל בפעם הבאה את חייבת לבוא! אוקיי?״ ראיתי בעיניו אכזבה די גדולה. ״סליחה יעקוב, אל תתאכזב ממני...אני ממש מצטערת...״
״זה בסדר מתוקה, אבל את יודעת לפחות איפה להיות?״
״לא יודעת, אני כבר אראה, אבל תודה שאתה מבין אותי.״ הודתי בחיוך.
עליתי למעלה לחפש מקום להיות שלא יראו אותי, התקשרתי לדנה אך היא לא ענתה לי.
אוף, אני עדיין חדשה פה, אני לא מכירה את האזור.