נשענתי על דנה, הייתי מאוד עייפה אחרי שהשתמשתי כמעט בכל הכוח שלי.
פן נרדם בתוך התיק שלי כל הדרך הביתה.
הגענו לדלת הבית, דנה השעינה אותי בעדינות עליה ועל הדרך הניחה את התיק שלי שבוא נמצא פן.
״תודה דנה, את מועילה מאוד.״ צחקקתי.
״שמחה שאני מועילה לכם, תקראי לסופר דנה כל פעם שתצטרכי עזרה ממני.״ חייכה.
״אין בעיה, אני אזכור זאת.״ הרמתי את תיקי על גבי.
״טוב, אז נתראה מחר, תתקשרי אלי ותודיעי לי אם הכל בסדר, אוקיי?״ יצאה משער הוילה ונופפה לי לשלום.
נכנסתי הביתה, ראיתי את יעקוב כרגיל בוהה בטלוויזיה הגדולה .
״יעקוב, מה קורה?״ התקרבתי אליו.
״בסדר, כמו שאת רואה, אני רואה טלוויזיה.״ התמקד בסרט שלו.
״מה? לא עשית כלום היום חוץ מלראות טלוויזיה?״ שאלתי טיפה מודאגת.
״כמו שאת רואה, אני עסוק.״ השיב בקצרה.
״אתה רומז שאני מפריעה לך??״ ניסיתי להבין למה הוא חוזר על עצמו.
״כן, עכשיו תלכי בבקשה או שתשבי ותהיי בשקט.״
״אני פשוט לא מאמינה עליך, כבר אמרתי לך שזה לא בריא, נכון?״ הרמתי טיפה את קולי.
״לא כדי לך להתחיל איתי.״ סיבב את מבטו אלי ועיניו היו ממוקדות בי באימה.
״טוב, טוב, הבנתי, אני הולכת.״ עניתי בפחד והרמתי את שתי ידי למעלה כחפה מפשע.
״דרך אגב אני יוצא עוד מעט עם החבר שלי משה אז אל תחפשי אותי.״ המשיך להתמקד בטלווזיה.
״אוקיי...אני שמחה שאתה יוצא סוף סוף, אל תדאג, אני לא אחפש אותך בזמן הקרוב. אני הולכת לישון שנ"צ גדול מאוד היום.״ עניתי ועליתי במדרגות לתוך חדרי.
עברתי במקרה ליד דלת החדר של ג'ון טועה מה הוא עושה והחלטתי להציץ טיפה מסקרנות שהציפה אותי.
פתחתי את הדלת בשקט והעפתי מבט קצרצר מסביב חדרו, אבל הוא לא היה שם.
״מוזר...״ מלמלתי בשקט.
הרגשתי מישהו נוגע נגיעה עדינה בכתפי והבנתי שזה פן המעצבן, אין לי נחת ממנו.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי והמשכתי להתבונן בחדרו של ג'ון הנקי.
פן המשיך להצביע בעדינות על כתפי מספר פעמים.
לקחתי את אחת מזרועותיי ונפנפתי מאחורי גבי כאות שהבנתי שהוא שם כדי שיפסיק.
״טוב, פן, עלית על העצבים שלי, תרד מהכתף שלי.״ המשכתי לגעת באותו המקום שפן נגע בי וניסיתי לטעות אם עדיין הוא שם.
״מי זה פן?״ שמעתי קול מוכר מאחורי.
הסתובבתי באיטיות בחשש שזה לא מי שאני חושבת שזה, אבל בגלל מזלי הרע זה היה באמת מי שאני חושבת שזה.
״אהה, ג׳ון? מה אתה עושה פה? מה קורה?״ ניסיתי לשנות נושא במהרה.
״מה אני עושה פה? אם תסתכלי טוב תראי שזה החדר שלי, אני חושב שאני זה שצריך לשאול אותך מה את עושה פה, לא?״ הוא הדגיש את מילותיו האחרונות.
הסתבכתי קשות, איך אני אגיב לשאלה הזאת שיט... עדי תחשבי על משהו מהר!
״מממ...אני לא יודעת על מה אתה מדבר, זה החדר שלי.״ הוצאתי מילים בלי לחשוב.
״לא, זה החדר שלי.״ ענה בטוח בעצמו.
״אהה, באמת? אופס, איזה קטע, התבלבלתי בחדרים. טוב, כולם נראים אותו הדבר, אתה לא חושב?״ צחקתי צחוק מזויף.
״לא, אני לא חושב.״ הגיב באדישות ומבטו הרצין. אני לא מבינה למה הוא לוקח את זה בכל כך ברצינות, ביג דיל...כולה הצצתי טיפה בחדרו, מה הוא מסתיר שם שאני לא מודעת אליו.
״בכל מקרה, טעות שלי בחדרים, אז אני אלך עכשיו לחדר שלי...להתראות.״ עניתי במהירות והצבעתי לכיוון חדרי.
סגרתי אחרי את הדלת במהירות ונפלטתי למיטתי בלי לחשוב יותר מדי.
״זה כזה מביך.״ מלמלתי בשקט אל תוך הכרית הרכה.
״אני כבר יודע מה יהיה העתיד שלך.״ קפץ פן למיטתי בפתאומיות.
״מה? העתיד שלי?״ לא מבינה למה כוונתו.
״כן, העתיד שלך, את תחיה כל חייך עם מזל רע, שום דבר טוב לא יקרה לך, את מזל רע בעצמך.״ הכריז כעובדה.
״דיי פן! אתה הורס לי את המצב הרוח, אני הלכתי לישון.״ נכנסתי למיטה מיד עם ראשי מתחת לשמיכה.
פקחתי את עיני והסתכלתי בשעון כדי לראות מה השעה.
השעה הייתה כבר 21:30.
״שיט! התעוררתי מאוחר.״ מלמלתי וקמתי במהירות מהמיטה.
יצאתי מחדרי, הסתובבתי בקצרה בבית כשכולם כבר ישנו.
הבית היה שקט כמו מדבר לילי.
הגעתי למטבח ושתיתי כוס מים קרים.
״היית ממש עייפה, אה?״ פן קפץ לשיש.
״כן, כמו שאתה רואה.״ סגרתי את הבקבוק ולאחר מכן הכנסתי למקרר בחזרה.
לפתע נשמע כוס זכוכית מתנפצת בחוזקה.
״אהה, מה זה היה?״ צעקתי בפחד.
״תראי, נפל לידך כוס זכוכית.״ פן הצביע לעבר הכוס שהתנפצה לרסיסים לכל עבר.
״איך הגיע לפה כוס זכוכית? אני אפילו לא שתיתי בכוס זכוכית.״ נרתעתי אחורה מפחד.
״אני גם לא נגעתי בשום דבר...״ פן הביט מסביב כדי לראות סימן כלשהו מאיפה זה יכול להגיע.
״שלום לך, עדי.״ שמעתי קול צרוד מהסלון.
״פן, אני פוחדת, שמעת את זה גם?״ הצמדתי את פן אליי וחיבקתי אותו עם גופי חזק.
״כן, אבל את יכולה לא לחנוק אותי בבקשה.״ פן ניסה לנשום בכבדות וניסה להתנגד לי.
״אהה, סליחה.״ קלטתי שאני מהפחד חנקתי את פן המסכן.
לפתע מין החושך יצא ילד בגילי, שיערו היה בלונדיני קצוץ ועיניו השחורות כמעט כפחם.
״מי אתה?״ נרתעתי אחורנית.
״את לא מזהה אותי? אני אח שלך.״ חייך חיוך עקום
״אח שלי?״ לא הבנתי את דבריו.
אח שלי? אין לי אחים ומה הוא עושה פה לעזאזל?
״הכוונה חייזר כמוך.״ פן יצטרף לשיחה.
מה חייזר כמוני? ואם הוא באמת חייזר!? אם ג'ון ויעקוב התעוררו? רק שהוא לא יעשה להם משהו...
״כן, הבנתי את זה, אבל אתה ממש לא אח שלי.״ הרמתי את קולי מזעם.
מי הוא חושב שהוא שיכנס לבית של מישהו אחר ועוד בצורה מאיימת?
כנראה זה הוא שעשה את סופת החול, אם הוא חושב שיכול להתעסק איתי אז הוא טועה בגדול, ובמיוחד שג׳ון בקרבתו ויכול לסכן אותו.
״בקיצור, מה אתה עושה פה? ולמה לעזאזל עשית את סופת החול הזאת?״ שאלתי עצבנית.
״סופת חול?״ שאל בתמימות וניסה לשחק את עצמו ראש קטן.
״כן, אני יודעת שזה אתה, אל תשחק אותה עכשיו.״
״אהה...זה? זה כדי להרוג אותך?״ צחקק.
״להרוג אותי?״ התרחקתי ממנו יותר בגלל מילותיו.
״כן, קיבלתי פקודה מאוד מפורטת מהוד מלכותו היקר שלנו.״
״אז זה באמת נכון שהוא רוצה להרוג אותי?״ מלמלתי בשאלה.
״טוב, מספיק עם הדיבורים המשעממים.״ הוא התקרב אליי באיטיות.
״רגע ואיפה ההורים שלי???״ שאלתי בלחץ.
״אה, ההורים שלך בכלא כדי שלא יפריעו להוד מלכותו במשימה שלו, אולי אפילו הוא כבר הרג אותם.״ צחקק בקול רם מאוד.
לפתע הרגשתי סחרחורת כבדה בראשי, אל תגידו שעשו משהו להורים שלי, אני לא מאמינה שזה קורה לי! הם הדבר הכי חשוב לי בעולם. הם כל כך הולכים להצטער על זה אם כן.
״עדי, את בסדר?״ פן קפץ אל כתפיי בדאגה.
״ההורים שלי...יכול להיות שהם...״ הסתובבתי לפן מודאגת מאוד.
״אני באמת לא יודע...״ פן השפיל את ראשו לרצפה.
״אתם תשלמו על זה!!״ החזרתי את מבטי לעבר החייזר בכעס.
״אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ ענה לי בחיוך עקום.
YOU ARE READING
הביקור 🌍 💫
Science Fiction(הושלם) העולם הוא גדול, אף אחד לא חקר אותו לעומק, אף אחד לא באמת לא יודע מה יש ומה אין. יש דברים ששמורים בסוד ופחות רוצים להתגלות. פה הגיע סיפורה של חייזרית צעירה, שהגיע לכדור הארץ ללא רצונה, התחייבה לחקור אותו ובשבילה היא נקראה ״קורבן״. למה היא? ה...
