הביקור 🌍 💫

פרק 16 - המסיבה 🎊

פקחתי את עיניי כשאני נמצאת במשרד האחות והסתכלתי על כף רגלי הכואבת, שעכשיו הייתה חבושה.
הסתכלתי לצד ימין, וראיתי את דנה יושבת על הכיסא החום כשהיא ישנה, היא ישנה ממש כמו מלאך.
חייכתי לעבר דנה וקמתי לישיבה, כיוונתי לא לעשות יותר מידי רעש.
״היי, התעוררת...״ אמרה האחות, כשהיא פתחה את דלת החדר.
״כן... כמה זמן ישנתי?״
״לפחות שעתיים, היית ממש עייפה.״ אמרה בחיוך, והמשיכה, ״אותו ילד שלקח אותך אלי בא לבקר אותך, הוא ראה שאת עדיין ישנה אז הוא הלך.״
״אני יכולה לקום?״
״יש לך פציעה קטנה ברגל, אבל זה לא חמור, אז כן. רק תנסי לעמוד, וכמה שפחות לדרוך על הרגל הפצועה, בסדר?״
״אוקיי, תודה רבה.״
קמתי לאט מהמיטה, ניסיתי לא לדרוך על כף רגלי הפצועה, והלכתי לכיוון דנה.
״דנה...״ אמרתי בלחש.
״דיי אמא... עוד קצת.״ מלמלה מתוך שינה.
״דנה זאת עדי, תתעוררי.״ הרמתי את קולי מעט.
״אהה, התעוררת?״ שאלה, ופקחה את עינייה מתמתחת.
״כן, תודה שנשארת לידי כל הזמן הזה״ נתתי לה חיבוק.
״בטח, בשביל מה יש חברות?״ חייכה אליי.
״כן, אבל בכל זאת תודה!״ חייכתי אליה בחזרה.
״טוב... קדימה, בואי נצא מהמקום הזה.״ אמרה וקמה מהכיסא, ועזרה לי ללכת לכיוון דלת היציאה.
התקדמנו לעבר הכיתה, המזדרונות היו ריקים לגמרי, כנראה עדיין לא נגמר השיעור.
הגענו לדלת הכיתה ודנה פתחה אותה.
״היי, איך את מרגישה?״ שאלה אותי המורה.
״מממ... יותר טוב, תודה.״ אמרתי, והלכתי עם דנה למקום הישיבה שלנו כשדנה עוזרת לי ללכת כי לא יכלתי לדרוך על הרגל.
הסתכלתי על ג׳ון, שישב ליד החלון, מבטו הסתכל עליי וחייך, ואחר כך חזר למורה.
התלהבתי שאכפת לו ממני ואולי אני חשובה לו.

אחרי שעתיים של היסטוריה עם הרבה מצגות שהמורה הראתה, היה צלצול לסיום הלימודים.
כולם רצו בהתרגשות מדלת הכיתה, אולי בגלל המסיבה של ג'ון שלא הוזמנתי.
"אני ממהרת, אני אדבר איתך בערב" אמרה לי דנה מהר ויצא בריצה לדלת של הכיתה נדחפת עם כל הגוש, מה שיצר מצב שאני וג'ון נשארנו לבד.
ג׳ון התקרב לכיווני, וככל שהוא התקרב יותר ליבי פעם יותר בחוזקה.
״היי, איך את מרגישה?״ נשמע דאגה בשאלתו.
״אני בסדר עכשיו, תודה.״ אמרתי בחיוך.
״יופי, אני שמח לשמוע.״ לפני שהוא יצא מהכיתה עצרתי אותו.
״ג׳ון... תגיד, שמעתי שאתה עושה מסיבה.״
״כן...״ וראיתי בעיניו שהוא מנסה להתחמק.
״חכה... למה לא הזמנת אותי? אם מותר לי לשאול... אתה לא חייב לענות אם לא בא לך.״ אמרתי לבסוף במהרה.
״מצטער, זה לא אני שלא רוצה להזמין אותך... זה אבא שלי.״ שסיים לדבר יצא מהר מהכיתה.
כל הזמן אבא שלו נדחף, ונמאס לי כבר.
יצאתי מבית הספר, ראיתי את ג׳ון ואחת הבנות נמרחת עליו, זה צבט לי את הלב, אבל התאפקתי, למרות שזה היה קשה.
הלכתי מהר לכיוון השער ויצאתי.
הלכתי ברגל בהליכה מהירה, רציתי רק להגיע הביתה ולהיות במיטה.
הגעתי הביתה, ופתחתי עם המפתח שהוצאתי מילקוטי.
וראיתי את משה ויעקוב רוקדים.
״היי, מה קורה?״ שאלתי, סוגרת את דלת הבית.
״היי, עדי רוצה לרקוד איתנו??״ שאל משה.
״נראה לי שאני אוותר...״ הצחוק רצה לצאת אבל התאפקתי ועליתי לחדרי.
נכנסתי לחדרי והנחתי את התיק בצד.
שכבתי על מיטטתי וחשבתי קצת, בעיקר התאכזבתי מג׳ון שנותן לאבא שלו לשחק בו, אני חייבת לדבר עם אבא שלו, שהוא יגמור עם השקרים שלו.
שמעתי צלצול מהפלאפון ועניתי.
״עדי״ צעקה דנה.
״מה???״
״תקשיבי, לא מצאתי עד עכשיו מישהי שתבוא איתי, אולי בכל זאת???״ היא ניסתה לשכנע אותי.
״אבל דנה... אבא של ג׳ון לא מסכים לי להיכנס בכלל.״ הייתי מתוסכלת.
״מה אכפת לך ממנו, יש לי רעיון איך את תיכנסי.״ היא צחקקה לעצמה.
״על מה את חושבת? אני שומעת את הצחוק שלך עד אליי.״
״חחח... אני חושבת על תוכנית מעולה.״
״מה את זוממת??״ שאלתי בלחץ.
״את עוד תראי... אני בדרך אלייך, תספרי עד עשר.״ אמרה, וניתקה.
ירדתי למטה שמעתי דפיקה בדלת ואפילו לא עבר עשר שניות.
״רגע.״ צעקתי.
פתחתי את הדלת,
״קדימה, אין זמן!״ אמרה דנה, דוחפת אותי פנימה.
סגרה את הדלת והעלתה אותי לחדרי מהר.
נכנסנו לחדר והיא התחילה לדבר.
״אוקיי... את הולכת להתחפש.״ חיוכה לא עשה לי טוב הפעם.
היא הוציאה שקית עם מלא בגדים ופאות לשיער.
״לאא, את לא רצינית... את באמת חושבת שאני אלבש את זה?״ שאלתי, מתרחקת קצת.
״כן!״ והיא התחילה להלביש אותי.
לאחר כמה דקות הסתכלתי במראה ולקח לי זמן לעכל.
״לא, את באמת חושבת שאני אלבש את זה?״
לבשתי שמלה שחורה המגיעה עד לברכיי, ושרוולים היו קצרים, וגרביים ארוכות שמכסות את ברכיי.
מספר צמידים בצבעי חום ושחור מכסות את שתי ידיי, כפפות שחורות כיסו את כפות ידיי החשופות אבל לא את אצבעותיי, אצבעותיי היו חשופות לעין.
פאה סגולה המגיעה לאמצע גבי עם פוני שמסתיר קצת את עייני, נעליים שחורות עם עקב קטן של 5 ס"מ, וכמובן מלא איפור.
הייתי ממש פריקית, כולייי שחורה כמו הלילה.
״כן, את הולכת ללבוש את זה, אני לא שואלת אותך, זה דווקא חמוד לך.״ אמרה בהתרגשות רבה.
״ממש...״ מלמלתי בגלגול עיניים.
״אה, שכחתי להגיד לך... יש שומרים בשער ששואלים מה השמות של המוזמנים כדי להכניס אותם, אז את צריכה להגיד שקוראים לך סטפני פז...״
״מה, מי זאת?״ שאלתי , לא מבינה.
״זאת ילדה, שהייתה אמורה להגיעה אבל בסוף החליטה שלא בא לה, והיא פריקית... יאללה את מוכנה?״
״את מצפה שאני אשקר שאני הילדה הזאת? ואם פתאום בא לסטפני פז להגיעה מה אני אעשה??״