עברו חודשיים מאז שהייתי עם יעקוב בים, מאז התקרית עם ג'ון.
התחלתי ללכת לים הרבה מאוד פעמים.
זה מקום מרגיע וכיף, אז למה לא?
ג׳ון כרגיל עדיין מתעלם ממני, וממשיך להיות עם בנות אחרות, למרות שרואים עליו שהוא שונא את זה.
נשמע צלצול של סיום הלימודים שעצר את מחשבותיי.
חזרתי הביתה מבית הספר כמו תמיד עם דנה, נפרדנו בדרך התלולה שהיא פנתה ימינה ואני להיפך.
הגעתי הביתה ועליתי ישר לחדר.
זרקתי על עצמי איזה חולצה ומכנס, שמתי את השמכה בתיק ויצאתי מהר מהבית.
נסעתי באוטובוס לכיוון הים, עוד פעם כדי להירגע ולנקות את הראש.
הגעתי לים, ירדתי מהאוטובוס, והלכתי על החול החמים והמדגדג בכפות רגליי היחפות.
נשמתי את האוויר המלוח של הים הכחול, שכבתי על השמיכה שהבאתי ועצמתי את עיניי.
הרגשתי את האוויר עובר ונוגע בי בעדינות רבה.
פקחתי את עיני רואה שמחשיך מעט , והשקיעה משתקפת בים הכחול.
קלטתי שנרדמתי על השמיכה הנעימה, קמתי במהירות ונערתי את עצמי מהחול.
הסתכלתי על השעה בפלאפון שהייתה 19:40, התיישבתי על השמיכה ונשארתי עוד קצת... זה לא שיש לי משהו מיוחד לעשות גם ככה בבית.
הסתכלתי על הגלים שמתנפצים על הסלע, רציתי להישבר כמוהם, לברוח מהמציאות להתפרק,
״אל תסתכלי על הגלים שמתנפצים
תסתכלי על הסלע שלא זז ממקומו
שנשאר חזק למרות עוצמת הגלים...״
אמר האיש שבא מאחורי.
הוא היה עם זקן לבן, עיניו הבולטות כחום דבש.
״סליחה אנחנו מכירים?״ שאלתי.
״סליחה...לא הצגתי את עצמי, קוראים לי משה, אני חבר טוב של יעקוב הוא שאל אותי אם אני יכול לבוא לקחת אותך.
הוא עסוק עכשיו במשהו וכבר מאוחר, הוא דאג לך...״ אמר משה וחייך.
״תן לי לנחש...הוא עסוק בלאכול חטיפים בספה, ולצפות בסרטים כמו תמיד.״
צחקתי ומשה הצטרף אליי.
״טוב, כן, את צודקת...הוא עצלן מדי, אני מכיר אותו כבר הרבה זמן...את באה?״ מושיט את ידו כדי לעזור לי לקום.
נתתי את ידי וקמתי מהשמיכה הנוחה.
שמתי את השמיכה בתיק, והלכנו לעבר המכונית.
״תגיד, מאיפה בא לך המילים האלו שאמרת הרגע?״
״זה סוד.״ צחקק לעצמו.
״אוקיי...שכחתי להציג את עצמי, קוראים לי עדי נעים מאוד.״ אמרתי מחייכת.
נכנסנו למכונית, ומשה התחיל לנסוע בחזרה הביתה.
הגענו, יצאנו מהמכונית ופתחתי את דלת הבית כשמשה מאחורי.
ראיתי את יעקוב יושב לו בספה עם חטיפים לידו רואה סרט.
״יעוקבבב...לא יכולת לקחת אותי בגלל סרט? אתה כל כך עצלן.״ אמרתי בכעס.
״אהה, יקירתי מה שלומך?" ממשיך לאוכל ומתעלם מהשאלה שלי.
״עזוב, פשוט, ביי.״ נפרדתי לשלום ממשה וכמובן שהודתי לו שלקח אותי ועליתי לחדר.
נכנסתי להתקלח, שסיימתי יצאתי מהמקלחת ולבשתי פיג׳מה סגולה של מינימאוס, אני אוהבת פיג׳מות עם ציורים חמודים.
שכבתי על המיטה חושבת על היום ונזכרתי במילים שמשה אמר לי שהיינו בים.
החלטתי לא לוותר ולהיות הסלע החזק שעומד ולא נשבר אף פעם.
קמתי בבוקר והרגשתי ממש טוב עם עצמי אחרי המילים היפות שמשה אמר לי.
התארגנתי לבית הספר שהסתכלתי על השעה.
״שיט אני מאחרת לבית הספר״ בקולי נשמע כמעט צעקה, קמתי מהמיטה מתלבשת במהירות.
רצתי מהר ככל האפשר לכיוון הדלת.
קלטתי את יעקוב רואה טלוויזיה, חזרתי אחורה, עומדת מול יעקוב ומסתירה לו את הטלוויזיה.
״לא יכולתה להעיר אותי אם אתה כבר ער???״ אמרתי צועקת בכעס.
״זוזי את מפריעה לי״ הוא נפנף עם ידו כדי שאני יזוז.
גילגלתי את עייני, ויצאתי מהבית גמורה מעייפות.
הגעתי לבית הספר והסתכלתי על דלת הכיתה עמדתי שם כמה שניות.
אני לא אוהבת לאחר לבית הספר כי אני שונאת להיכנס שכולם מסתכלים עלי זה מביך ומעצבן.
נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את דלת הכיתה.
״תראו תראו מי הגיעה היפייפיה הנרדמת, איך ישנת לך?״ אמרה המורה וכל הכיתה צחקה.
״סליחה המורה, לא התכוונתי לאחר זה לא יקרה שוב, אני מבטיחה״ אמרתי בביישנות.
״שבי במקומך עכשיו.״ אמרה והצביע לכיוון השולחן שלי.
התקדמתי לאט והתיישבתי במקומי ליד דנה.
״עדי, איפה היית? ולמה איחרת?״ אמרה בלחש.
״אוף, לא קמתי בזמן, השעון המעורר לא עבד לי.״
נשענתי על הכיסא.
״עדי, תלמדי! אסור לסמוך על שעונים מעוררים.״
״צודקת.״
אמרתי צוחקת ודנה הצטרפה אליי.
״שקט עדי, לא מספיק שאיחרת את גם מדברת?
את תקבלי עונש... כדי לך להפסיק! אזהרה אחרונה הבנת?״ צעקה המורה.
״סליחה המורה.״
הסתכלתי על ג׳ון כשהוא מביט לחלון כמו תמיד, קשה לי מאוד להבין אותו ובמיוחד לראות שאנחנו לא מדברים.
אחרי שעה שלמה של הסברים היה צלצול לסיום השיעור והתחיל הפסקה.
ישבנו אני ודנה על הספסל בחצר כמו תמיד ודיברנו.
"מה לגבי הקראש שלך? דרך אגב איך קוראים לו? כבר שכחתי..." אמרתי בצחקוק.
"קוראים לו רועי, עיניו החומות מביטות בי, ואני מתלהבת."
"אווווו, יש פה אהבה חדשה" אמרתי בהתלהבות וצחקוק קטן.
"מה איתך? ומה לגבי ג'ון?" שאלה אותי ונהפכתי להיות עוד יותר עצובה.
"אין לי עצבים לדבר עליו, בואי נדבר על נושא אחר."
לא רציתי לדבר על ג'ון, אני לא רוצה להיזכר בו.
"ודרך אגב מה יש לנו אחר כך?" שאלה אותי.
"נראה לי מתמטיקה עם המורה רוני."
"אני אוהבת את המורה רוני, היא נחמדה אליי, ועוזרת לי תמיד כשאני צריכה עזרה."
"כנ"ל גם לגבי, היא המורה האהובה עליי, רק בזכותה אני אוהבת את המקצוע הזה."
נשמע צלצול שקטע את שיחתינו והלכנו לכיתה.
"היי לכולם, אנחנו נלמד עכשיו את הנושא פרבולה, פרבולה זה..." אמרה רוני תוך כדי שכתבה על הלוח.
אחרי שלוש שעות נפלאות עם רוני המורה למתמטיקה היה צלצול ואני ודנה התבאסנו שזה נגמר.
יצאתי מהשער ונפרדתי מדנה.
הגעתי ממש ליד הדלת של הבית שלי אבל אז שמעתי צעקה מכיוון החלון הפתוח.
התכופפתי לרצפה וזחלתי בזהירות לכיוון החלון כדי לראות מה קורה שם.
הצצתי טיפה מהחלון וראיתי שם מישהו מבוגר ואת ג׳ון רבים. ניסיתי לחפש מהזווית את יעקוב, אבל לא ראיתי אותו.
״ג׳ון, אני לא מסכים לך להתקרב אליה! מה אתה לא מבין?״ אמר המבוגר לג׳ון בצעקה.
״אבל אבא, מה הבעיה? אתה לא חושב שמגיע לי הסבר למה אסור לי להתקרב אליה?״
הייתי המומה.
זה היה אבא שלו, שערו היה שחור וגם כן הזקן, ועיינו היו ירוקות.
״ג׳ון, תקשיב לי טוב! אתה בני ואני דואג לך! אני רוצה רק את הטוב בשבילך! הילדה הזאת שהכרת היא מסוכנת, היא באה ממשפחת פשע.
אתה הבן שלי ואני דואג לך, אני לא רוצה שיקרה לך משהו... ואל תנסה אפילו להתווכח איתי.״
רגע על מה הוא מדבר? איזה ילדה פושעת? זה נשמע כמו שקר, רואים לפי איך שהוא דיבר.
״אבל אבא, עדי ממש נחמדה אם היה יוצא לך להכיר אותה... היא לא תפגע בזבוב.״
רגע מה? הוא מדבר עליי? האבא חושב שאני מסוכנת? מה קורה פה? פה כבר הבנתי שהוא משקר לג׳ון.
״אני מכיר אותה מספיק טוב! אני לא מעוניין לראות אותך מדבר איתה, כמו שראיתי אותך על הגג איתה באותו היום ההוא, וזה החלטתי, נקודה!״
אמר האבא ויצא מהבית.
״שיט״ אמרתי והתחבאתי מהר שלא יראה אותי.
שאבא של ג׳ון הלך החלטתי להיכנס הביתה.
ג׳ון עדיין ישב בשולחן המטבח וחשב על מה לעשות.
פתחתי את הדלת של הבית באיטיות.
״ג׳ון?״
אמרתי וג׳ון יצא ממחשבותיו.
״מה את רוצה ממני? לא אמרתי לך לא להיות פה שאני נמצא?״
אמר וקם מהכיסא.
״אני... שמעתי את השיחה שלך ושל אבא שלך...״ התעלמתי מהשאלה שלו.
ג׳ון הסתכל קצת המום אבל הוא ניסה לא להראות את זה ולא דיבר.
״תקשיב...אני לא יודעת מה אבא שלך המציא עלי, אבל כל מה שהוא אמר, זה לא נכון. אתה לא חייב להאמין לי זה זכותך, אבל רק רציתי שתדע שהכל שקר אחד גדול, הוא לא מכיר אותי.
אני לא יודעת למה אבא שלך מספר עלי שקרים כאלה אני לא מכירה אותו בכלל... אבל לא אכפת לי. אני רק רוצה שתדע את האמת, זה הכל.״
סיימתי לדבר, הרגשתי נורא אחרי מה ששמעתי בשיחתם.
מה אבא שלו רוצה ממני?
״עזבי אותי לנפשי.״ מבטו היה קר והוא יצא מהדלת טרק אותה חזק.
נשארתי שם עומדת קפואה.
מה היה פה הרגע?
אחרי כל מגילת אסתר שאמרתי לו, והוא רק אמר שלוש מילים ולא המילים שציפיתי שיגיד לי... יכול להיות שג׳ון לא באמת מי שאני חושבת?
עדי תפסיקי! את יותר מדי חושבת, עזבי את זה.
נשמתי נשימה עמוקה אחרי מה שקרה ועליתי למעלה לחדרי. אחרי שעה של התעסקות בפלאפון שמעתי קול של דלת נסגרת.
ירדתי למטה לראות מי נכנס וראיתי את יעקוב עם שקיות של סופר.
״היי עדי, מה קורה?״ הוא הניח את השקיות במטבח.
״אני בסדר, למה לא אמרת לי שהלכת לסופר?״
שאלתי בפיהוק.
״שכחתי להודיע לך, אבל לא משנה, תעלי לישון, רואים שאת עייפה.״
״כן, צודק לילה טוב.״
עליתי למעלה השארתי לו לסדר את הדברים הפעם.
יצאתי מהמקלחת, שמתי פיג׳מה ונרדמתי על המיטה.
YOU ARE READING
הביקור 🌍 💫
Science Fiction(הושלם) העולם הוא גדול, אף אחד לא חקר אותו לעומק, אף אחד לא באמת לא יודע מה יש ומה אין. יש דברים ששמורים בסוד ופחות רוצים להתגלות. פה הגיע סיפורה של חייזרית צעירה, שהגיע לכדור הארץ ללא רצונה, התחייבה לחקור אותו ובשבילה היא נקראה ״קורבן״. למה היא? ה...
