הביקור 🌍 💫

פרק 47 - הזדמנות חדשה? 🤞🏻

שמחתי כל כך כל הדרך הביתה, אני אשכרה הצלתי את אמא של ג׳ון, מי שאני אוהבת, אבל הרגשה רעה הציפה אותי לפתע.
אני משקרת למישהו שאני אוהבת מכל...אם הוא יגלה את זה, מה יקרה אז? איזה מחיר את אקבל בגלל השקר הנורא הזה?
אני לא יכולה לחשוב לבד, החלטתי להתקשר לדנה, אולי היא תוכל לייעץ לי מה כדי לעשות.
״הלו, דנה?״ היא ענתה לי בדיוק כשפתחתי את דלת השער של הבית בשקט.
״היי, מה קורה?״ ענתה בהתלהבות, היא תמיד מתלהבת מכל דבר שזז.
״אני צריכה את העזרה שלך דחוף!״
״הייתה לי תחושה שתתקשרי ותבקשי עזרה.״ היא צחקקה מאחורי הקו.
״אני רצינית, את תוכלי לבוא אלי היום?״ נכנסתי בשקט לחדרי בלי להרעיש.
״את מתכוונת לבית של ג׳ון?! איך אני יכולה לסרב??״ היא צעקה לי בטלפון, הצעקות שלה בהחלט מחרישות אוזניים, כך שהרחקתי את הטלפון טיפה כי ידעתי שזה מה שיקרה.
״דנה, אני רצינית, אני ממש מודאגת...״ התיישבתי על מיטתי, פן יצא מהתיק וישב לצדי.
״טוב, תרגעי, אני כבר באה.״ היא ניתקה את הקו בינינו.
נשכבתי במיטה עם כל גופי, המחשבות שלי לא עזבו אותי אפילו לרגע אחד, פחדתי שאם אראה את פרצופו של ג׳ון, לא אוכל לשקר לו...
שמעתי דפיקות בדלת החדר וקמתי מיד מהמיטה.
יכול להיות שזה ג׳ון? הוא התעורר כבר...? מה אעשה?!
״פן, מה לעשות??״ הבטתי בו חוששת.
״קודם כל תנשמי...אחר כך תברחי! תגידו לו שאת עסוקה מאוד היום ושלא תוכלי לראות אותו כל השבועיים האלה, הבנת?!״ הוא מיהר לענות לי.
״פן, אתה ממש לא עוזר לי כרגע, אתה יודע...״ החזקתי את ראשי מתוסכלת.
״אני חושב שאני אלך לי...״ פן הביט בי לשניה ולאחר מכן קפץ מהחלון במהירות הבזק.
״פן, אתה פשוט חרא חיה!!״ צעקתי לו דרך החלון בתקווה שהוא שמע הכל.
החלטתי לפתוח את הדלת, אני לא יכולה לברוח מזה כל החיים.
התקדמתי לכיוון הדלת באיטיות, פתחתי אותה מעט ונגלתה לעיניי דנה.
״דנה!!״ נבהלתי והכנסתי אותה פנימה.
״מה קרה? את כל כך מתרגשת לראות אותי?״ היא חיבקה אותי לשניה והתיישבה לאחר מכן.
״חשבתי שאת לרגע ג׳ון...״ התנשפתי בהקלה רבה.
״ג׳ון? וואי, הייתי מתה להיות ג׳ון! הוא פשוט שלמות עולם.״ דנה נשכבה על המיטה ושמה את ידיה על ליבה.
״די נו, אני אומרת לך שאני בצרה וזה מה שאת עושה?!״ התלוננתי בפניה, אני באמת בלחץ מכל מה שקרה אני אפילו לא מבינה איך אני יכולה לנשום.
״טוב, בסדר...אני מקשיבה לך!״ היא הרימה את עצמה והתיישבה לצידי.
״טוב, אז מה שקרה זה...״ סיפרתי לדנה את כל הסיפור מהתחלה ועד הסוף, את כל מה שהיא פספסה.
״אני קצת בשוק, תתני לי רגע...״ היא סובבה את גבה אלי והתחילה לנשום נשימות עמוקות.
״זה באמת עד כדי כך גרוע...״ תפסתי את פרצופי עם שתע ידיי הקטנות.
״אני חושבת שיש גרוע מזה...״ היא מלמלה לכיווני בשקט.
״מה, למה את מתכוונת?!״ היא סימנה לי עם ראשה להביט לכיוון הדלת.
המזל הרע נמצא לצידי כל הזמן הזה...ג׳ון שמע הכל! הדלת הייתה טיפה פתוחה מבלי ששמתי לב והוא עמד שם.
לא יכולתי לזהות את פניו, זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו כל כך חרד...אני פשוט עשיתי טעות איומה! עכשיו אני צריכה לשלם את המחיר הכבד.
״ג׳ון!״ קמתי מהר על רגלי וגופי רעד טיפה מכל המצב הזה.
״האם כל מה...שאמרת...נכון?״ הוא הביט בי בפנים קשוחות.
אני לא יכולה לומר לו שזה לא נכון, הוא כבר שמע הכל...
״אני מצטערת...״ מלמלתי והשפלתי את ראשי אל הרצפה באותו הרגע, פחדתי להביט בו.
ג׳ון טרק את הדלת בחוזקה ורץ ללא נודע והכל באשמתי, הוא כנראה שונא אותי עכשיו...
״אני חושבת שכדי שתלכי אחריו, תסבירי לו כמו שצריך...״ דנה הביטה בי מודאגת מכל הסיטואציה.
״את צודקת!״ לאחר מילותיי האחרונות לדנה סגרתי אחרי גם כן את הדלת, והתחלתי לחפש אותו בכל הבית.
אני לא יכולה להשאיר אותו ככה, הוא היה צריך לשמוע את זה ממני...מסתבר שבאמת שקר מתגלה לאמת מתישהו.
״ג׳ון, איפה אתה? תענה לי בבקשה.״ חזרתי אחרי כמה פעמים, מה הסיכוי שהוא פשוט יקשיב לי ויצוץ מולי.
חיפשתי בכל מקום אפשרי בבית, אבל שום סימן שלו לא התגלה בפניי.
המקום היחיד שלא חיפשתי...זה המעבדה של אליצור, אבל למה שהוא ילך לשם? אלא אם הוא הלך לדבר עם אבא שלו.
אחרי מחשבות ארוכות החלטתי לרוץ למעבדה של אליצור, אולי ג׳ון נמצא שם.
הגעתי לדלת המעבדה ונכנסתי במהירות מבלי להתריע מראש.
שמעתי קולות מרחוק, יכול להיות שהם באמת פה?
הבטתי ברצפה וראיתי צל של שני אנשים.
נצמדתי לקיר שהיה הכי קרוב אליהם כדי לשמוע על מה כל הדיבורים מבלי שיראו אותי.
״אתה שיקרת לי כל הזמן הזה אבא! איך אוכל לסלוח לך על זה?!״ קולו של ג׳ון היה צרוד מבכי. לא, למה הוא צריך לבכות...אני פשוט שונאת את עצמי, הכל בגללי.
״זה לא משנה, אימך החלימה, עוד שבועיים היא משתחררת.״
״זה כן משנה! כל הזמן הזה היא הייתה בבית החולים סובלת כל כך, ואני...מה אני עשיתי?! כל הזמן הזה חשבתי שהיא בח״ול, ואני פשוט...חייתי כרגיל...כאילו כלום!!״
יכולתי לדעת שג׳ון הוציא דמעות נוספות על פניו.
״צודק, הכל באשמתי...לא רציתי לספר לך כדי לא להדאיג אותך...תנסה להבין את הצד שלי בסיפור.״ קולו של אליצור נרגע יותר, הוא מתוודה על הטעות שלו?
״איך היא החלימה...? הבנתי שזאת מחלה מאוד קשה.״ ג׳ון הבין שאין טעם לצעוק יותר וכך גם הוא החזיר את קולו הרגיל.
״דרך דמה של עדי...״ הוא מלמל בשקט, אך יכולתי לשמוע אותו.
ג׳ון עכשיו יכעס עליי, כי גם אני הייתי קשורה לסיפור הזה...אולי לא הייתי צריכה להתערב בכל זאת.
זהו, אין סיכוי בעולם שאוכל להיות עם ג׳ון בחיים האלה...הוא בטוח יגעל ממני כל פעם שהוא יראה אותי בקירבתו.
ואני גרמתי לזה כי אני סתומה!
״איך דמה של עדי...?״ ג׳ון שאל מבולבל.
״מכיוון שהיא חייזרית...אל תבהל, הגוף שלה שונה משלנו. הדם שלה שיכול להבריא מחלות קשות.״ אליצור לא ידע שג׳ון גילה שאני חייזרית והוא בכל זאת סיפר לו...האם הוא התחיל לסמוך על ג׳ון יותר...?
״אני יודע שהיא חייזרית, גיליתי בעצמי...בגלל זה אתה עבדת עליי בקשר למשפחה שלה?! זה באמת היה מרושע מצדך אבא.״ הוא הרים את קולו שוב.
״אני יודע...אבל אתה לא מבין שרציתי להגן עלייך! היא רק הגיעה לפה אז ופתאום איכשהו התחברה אלייך ואל יעקוב...אז מה אני הייתי אמור לחשוב?!״
נגעתי לרגע בפניי עם שתי ידיי, באמת כל כך פחדת ממני אליצור? אני נראית מפחידה בעיניך?
״כל הזמן הזה...כל הזמן...התנהגתי אליה ברשעות! והכל בגללך...האמנתי לשטויות שלך כמו מטומטם, והיא...רק סבלה בגללי.״
ירדו לי דמעות ממילותיו.
זה לא נכון ג׳ון, אם כל הסבל שלי שמחתי להיות בקירבתך, גם אם לא אהבת אותי...הלוואי והיה לי את האומץ להגיד לך את זה.
״אני עף מפה, אני לא יכול לראות את הפרצוף שלך כרגע!״ ג׳ון התקדם לעבר היציאה והפכתי לבלתי נראית במהירות כי פחדתי שהוא יקלוט אותי מצוטטת להם, אבל שמחתי מאוד שזה מה שעשיתי כי עכשיו אני יודעת שכן אכפת לו ממני...