הביקור 🌍 💫

פרק 57 - אפילוג🥳

״אמא!!״ שמעתי קול מוכר קורא לי מרחוק.
ראיתי את רגליה הקטנות של ביתי רצות אלי בהתרגשות רבה וחייכתי אליה בשאלה.
עינייה החומות הביטו בי בתמימות, ״כן, יפה שלי.״ ליטפתי את שיערה החום והחלק.
״מתי דודה דנה תבוא? אני רוצה להיפגש כבר עם אוריין.״ שאלה והביטה בי חסרת סבלנות.
״לינוי, היא אמורה להגיע כל רגע...תחכי בסבלנות.״ הרמתי אותה על ברכיי.
פתאום שמענו צלצל פעמות מדלת הכניסה. ״אני אפתח!״ צעקה לינוי ורצה אל הדלת מיד בדילוגים קטנים.
״תראו מי זאת, איך גדלת!!״ דנה התכופפה וחיבקה אותה באושר רב.
״דנה, תעשי לי טובה...היא משגעת אותי, תקחי אותה לאוריין.״ קמתי מהספה מאיושת.
״כן, מצטערת שהתעקבתי...טום שיגע אותי שאעזור לו במשהו.״ נאנחה והחזיקה בידה של לינוי.
״טוב, תגידי שלום לאמא...אנחנו הולכות.״ דנה פנתה אליה בחיוך עדין.
״ביי אמא!!״ לינוי חיבקה אותי ונופפה לי לשלום עד היציאה מהדלת.
עכשיו אוכל לנוח טיפה, ג׳ון הבטיח שיעזור לי היום לארגן את הבית...מכיוון שאני בהריון שני וזה ממש קשה לעשות את הכל לבד.
נרדמתי על הספה בלי להרגיש ולאחר מספר דקות בודדות הרגשתי נשיקות עדינות על פניי.
פקחתי את עיניי באיטיות.
״ג׳ון, הגעת?״ קמתי מהספה חלשה מעט.
״כן, את בסדר יקירתי?״ החזיק אותי בזרועותיו החמימות.
״כן, דנה לקחה את לינוי לאוריין...עכשיו יהיה באמת קצת מנוחה.״ צחקקתי מדבריי.
״דרך אגב, יצא לך לדבר עם יעקוב?״ פניתי אליו כשהלכנו לכיוון המטבח.
״כן, הוא התחיל להסתובב בעולם עם משה...ממש עושים כיף חיים, מתי יצא לנו גם לטוס יקירתי?״ קולו הפך לתינוקי לבסוף.
״כשארגיש טוב יותר.״ נישקתי את אפו בחיוך רחב.

אז היי, בטח אתם די מבולבלים פה מעט... כשאני וג׳ון נפגשנו אחרי ההכתרה שלי למלוכה.
הוא הציע לי נישואים, כל כך התרגשתי...אחרי כמה זמן נולדה לנו בת קטנה ושמה לינוי.
יפיפיה כל כך, קיבלה את היופי מאבא שלה...ואת האופי יותר ממני.
חצי חייזרית וחצי אנושית, אבל היא עדיין לא ממש מבינה את הפרוש לדבר הזה. כשהיא תגדל נסביר לה יותר לגבי זה.
דנה התחתנה לאחר מכן עם טום, החבר הטוב ביותר של ג׳ון מאז הגן...כשלא הייתי בכדור הארץ פספסתי די הרבה.
במיוחד כשדנה יצאה עם טום הרבה זמן...כל כך שמחתי בשבילה כשסיפרה לי זאת.
יעקוב הקשיב לדבריי והתחיל לטוס מאז עם החבר הטוב שלו משה, כמה טוב שהוא לא תקוע יותר עם חטיפים מול הטלווזיה וחווה את החיים האמיתיים.
אליצור התחיל לעבוד במעבדות טכנולוגיה, הוא מאוד טוב בזה...טוב שיש לו תעסוקה, אחרת הוא שוב היה בא אלי וחוקר אותי.
אימו של ג׳ון התחילה לעבוד במשרד כלשהו, היא הבריאה לחלוטין.
יצא לי לראות אותה כמה פעמים מאז והיא ממש נחמדה, לעומת אליצור...
פן עדיין ממשיך לרדוף אחרי היונה האהובה שלו.
אני באמת טועה איך יש לו את הכוח עד עכשיו לחזר אחריה שהיא אפילו לא שמה עליו.
טוב, אני מקווה לפחות שהוא מצא באמת את האושר שלו. 
ואני? כן, לפעמים אני חוזרת אל הכוכב שלי כדי לסדר פה ושם כמה עניינים, אך חוזרת מיד לכדור הארץ אחרי כמה ימים ספורים.

זהו, אני חייזרית שעברה הרבה דברים בחיים שלה ומכשולים רבים חסמו את דרכי.
אבל בזכות כל הקרובים שלי, הצלחתי לעבור הלאה לאט, לאט ועד עכשיו.

ג׳ון התקרב עם אוזניו לבטני המלאה בחיוך רחב, חייכתי גם מפעולותיו...הוא מת על ילדים.
״מה שלום התינוק שלי?״ מלמל בלחש אל הבטן.
צחקקתי והוא הזדקף מיד, ״איך נקרא לתינוק?״ שאל בסקרנות.
״מממ, אולי רז? האמת שחשבתי על השם הזה די הרבה.״ הרמתי את עיניי למעלה ממחשבה.
״רעיון מצויין!״ ג׳ון הזדקף מיד ונשק למצחי החשוף, מאז הבנתי שאני חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה. 👏🏻😄
״היי, עדי? תכיני לי גלידה!!!״ קולו המתעקש של פן התקרב יותר ויותר.
טוב, אפשר לתקן את עצמי? אולי טיפה פחות מאושר מלא...? פן תמיד חייב להרוס שמחות.
כאילו באמת?! אני פה עם אהוב ליבי, מאושרת כל כך והוא חייב להפריע.
״חכה, אני באה!!״ גלגלתי את עיניי ופסעתי לכיוון פן.

לאחר 30 שנה, ישבתי בביתי מול החלון הזכוכית הגדול, בהיתי בנוף היפיפה.
״סבתא, מה זאת השרשרת הזאת שאת עונדת כל הזמן?״ נכדתי הקטנה, שירה, התקרבה אלי בשאלה.
הושבתי אותה על ברכיי בחיוך והוצאתי ממני את השרשרת בצורת כדור הארץ שג׳ון נתן לי כשהיינו צעירים אז.
״את אוהבת אותה?״ שאלתי כשהראתי לה אותו מול עינייה הכחולות הגדולות.
״מאוד! איפה השגת אותה? רואים שאת ממש אוהבת אותה.״ היא נגעה בתליון העדין והזהוב.
״את רוצה לשמוע סיפור מעניין?״ סובבתי אותה מול פניי.
״באמת? איזה סיפור?!״ התרגשה בסקרנות רבה.
״על חייזרית קסומה שהגיע למקום מופלא, מעניין אותך?״ נגעתי לרגע באפה הקטן והחמוד.
״כן!! תספרי לי.״ ביקשה בחיוך רחב.
השבתי לה בחיוך עדין והביטי אל השמיים הכחולים.
״היו היה פעם...״