השמלה האדומה הזאת

61. המכתב

היא ניגבה את הדמעות ולא ידעה אם עוצמת הבכי נובעת מההורמונים הגועשים בתוכה או עצם זה שהיא סוף סוף מוצאת תשובות שחיכתה להם כל כך הרבה זמן. היא ניגבה את הדמעות והכריחה את עצמה להירגע. היא כל כך שמחה שסטיב לא נימצא שם ושהיא יכולה לחוות את הרגע הזה במלואו בלי לתת דין וחשבון או להיות בלחץ של זמן. היה נראה לה שהיקום לטובתה.

היא הניחה את המכתב במושב שלצידה והתניעה את האוטו והחלה לסוע היא לא ידעה לאן היא נוהגת אך  היא הגיעה לפארק שמאחורי בית הקפה היה שם את העץ שהיא וג'ו אהבו לשבת תחתיו היא ירדה מהאוטו לקחה את המכתב וניגשה לעץ. היא שמה ידה על גזע העץ ונשמה עמוק כל השיחות העמוקות לתוך היום והלילה שהיא ג'ו והעץ חוו עלו לה בזיכרון של שבריר. היא התיישבה ונשענה על העץ החלה פותחת בזהירות את המכתב כדי לא לקרוע אותו.

היא נשמה עמוק ופתחה את המכתב, זה כתב היד שלו!! של ג'ו !!! היא נשמה את המכתב בתקווה שיריח כמוהו אך הוא הריח כדף ישן שישב הרבה במגירה. דמעות מילאו את העיניים שלה והפכו את הראייה שלה מטושטשת היא ניגבה אותן והחלה לקרוא :

"אמה שלי,

אני לא מאמין לנסיבות החיים העגומות שהביאו אותנו למצב הזה,

עד שסוף סוף זכיתי בך להיות חלק ממך ולחוות אותנו בעוצמה שלא ידעתי שקיימת גם איבדתי אותך באותה נשימה.

באותו לילה קסום הבנתי כמה אני אוהב ומאוהב בך עד עמקי נשמתי ואני מפחד לפגוע בך,בנו.

יש הרבה שאת לא יודעת עלי על העבר שלי שניסיתי להסתיר אבל לא הצלחתי וזה רדף אותי.

אני מצטער בכל צורה שהיא על שנעלמתי בלי להגיד מילה או ליצור קשר אך זה היה לטובתך תאמיני לי.

שילמתי למישהו להעביר את החפצים שלי ליחידת איחסון ושילמתי במזומן ככה שאין עקבות לאתר אותי אמה אז אל תנסי בבקשה, אני לא רוצה לפגוע בך.

אני אהייה פה בינואר 6 בשעה 12 בלילה שנתיים מעכשיו אני אהייה למספר שעות בלבד בעיר אני אגיע לקחת את החפצים שלי.

אני אחכה לך בפארק שלנו מתחת לעץ שלנו. אם יש בך עוד רגש או זיכרון כלפי בבקשה תבואי!! אני רוצה לספר לך הכל.

אני אוהב אותך 

עכשיו ולתמיד,

ג'ו."

"לאאאאאאאאאאאאאאאאא.........." זעקת בכי נשמעה מאמה שהבינה שהיא פספסה את היכולת לפגוש אותו שוב, שהבינה שהוא בחיים שהוא אוהב אותה שהוא חיכה לה שהוא היה בדיוק היכן שהיא נמצאת כרגע... ליד העץ שלהם. היא בילתה את השעה שלאחר מכן בבכי ותהיה ולא האמינה שפספסה את הרגע הזה שכך כך ציפתה וקיוותה לו את היכולת לקבל מענה לגבי כל השאלות והתהיות את היכולת לחוות אותם כפי שייחלה במשך הרבה זמן...

 לאחר שנרגעה קראה שוב את המכתב ופתאום זה היכה בה "התאריך"!!! היא רעדה שהבינה שבזמן שג'ו חיכה לה מתחת לעץ היא עברה גרידה לעובר שאיבדה.

היא הבינה שבאותו לילה איבדה את שניהם! 

דממה שררה בפארק ורק ציוץ הצרצרים נשמע בין העצים והדשא הרחב שהתפרש לו לאורך כל הפארק.

היא ישבה במשך דקות ארוכות המומה מצירוף המקרים המוזר הזה ותהתה האם איבוד העובר היה רמז בשבילה שהחיים לצד סטיב לא בשבילה האם זאת הייתה ההזדמנות שלה לצאת מהמערכת היחסים הזאת? היא תהתה לעצמה די הרבה והרהורים לגבי מערכת היחסים שלה עם סטיב החלו לעלות לפני השטח. 

היא החלה לדמיין מה היה קורה אם הייתה מגיעה באותו התאריך והייתה פוגשת את ג'ו.

היא התרוממה מהדשא הקר והחלה לצעוד לעבר המכונית שלה. 

היא הסתובבה וצילמה בראשה צילום אחרון של העץ בפארק נשימת אכזבה ויאוש עמוקה היא הפיכה מתוכה.

היא נסעה לביתה ונכנסה ישר למקלחת חמה וארוכה. היא לא הייתה עצמה בכלל היא תהתה עם עצמה והייתה שרויה במחשבות כל אותו הערב ,באותו לילה היא נרדמה במיטה עם המכתב בידה.