(ננטש)קוסמים וחצויים- עולמות נפגשים

לוולדמורט יש מה?!

הסיפור מתרחש אחרי גיבורי האלימפוס ולפני גורלו של אפולו, החצויים בני 17 חוץ מהייזל שהיא בת 15 והקוסמים בשנה החמישית, הם בני 15

נ.מ. הארי

רון העיר אותי מהמיטה ואמר לי לקום,

"עוד חמש דקות" אמרתי והסתובבתי לצד השני.

"זה היום" הוא אמר ונאנחתי בקול וקמתי להתארגן.

עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם "מה קורה היום?", טוב אז לפני שבוע בערך סוף סוף נתנו לנו להשתתף בפגישה של מועצת עוף החול (אני, רון, הרמיוני וג'יני).

-תחילת פלאשבק-

'אני לא מאמין שסוף סוף נותנים לנו להשתתף בפגישה של המועצה' חשבתי בזמן שחיכינו שהמועצה תתחיל.

"על מה אתם חושבים שהם ידברו בפגישה שהם עומדים לתת לנו להשתתף?" ג'יני שאלה.

"בטח משהו שקשור לוולדמורט והוא ממש חשוב!" אמר רון בהתרגשות.

"או, שזה ממש לא חשוב והם נותנים לנו להשתתף כדי שנפסיק להציק להם. ובכל מקרה אנחנו עוד שנייה מתחילים אז מה בכלל הטעם לנסות לנחש?" שאלה הרמיוני.

"בסך הכל ניסיתי לחשוב חיובי" רון רטן והארי התאפק לא לצחקק על ההתנהגות של חברו.

הם נכנסו לחדר הישיבות 'אם בכלל אפשר לקרוא לחדר הזה חדר ישיבות' חשב הארי.

הוא התיישב בין רון והרמיוני וצפה בשאר הקוסמים נכנסים.

"נראה לי שצדקת הרמ-" ג'יני התחילה לומר ואז דמבלדור נכנס והתיישב בכבדות, הוא נראה עייף והיה ברור שהוא היה ער כל הלילה לפי העיגולים השחורים שעיטרו את פניו.

"לא משנה" מלמלה ג'יני בקול חלוש (ה.כ. בטח גם אתם חשבתם שזאת תהיה הרמיוני!).

דמבלדור הזדקף ואמר בקול רציני "יש לי חדשות חשובות, הייתה לי תחושה שמשהו שקור לוולדמורט עומד לקרות ולכן חקרתי עוד עליו וגיליתי שלוולדמורט יש... בת..."

'מה?!' חשבתי, הייתי בשוק שלמפלצת הזאת יש ילדים. דמבלדור כחכח בגרון,

"וולדמורט זרק אותה לרחוב כי היא נולדה נקבה וגם סקיבית (התחלתי להרגיש רע עליה אבל אז הזכרתי לעצמי שהיא הבת שלו והיא בטח מרושעת כמוהו!), דמבלדור חיכה רגע כדי לתת לנו לעכל, הוא הביט בי. כאילו כדי לבדוק שאני בסדר, או לפחות הכי בסדר שאני יכול ברגע זה...

"ונולד לה בן, הוא קוסם מאוד חזק ושמו פרסאוס ג'קסון ושמה סאלי, אני בטוח שוולדמורט ינסה לגייס אותו לצד שלו ופרסאוס בהחלט מקרין אנרגיה חזקה. אנחנו צריכים לקחת אותו אתנו להוגוורטס ואני יודע שזה קשה לך הארי אבל אני רוצה שאתה תבוא גם, אולי אתה תוכל לעזור לו להיות טוב" דמבלדור המשיך.

לרגע לא קלטתי מה דמבלדור אמר ואז הבנתי מה הוא אומר וזה עצבן אותי.

"תן לי להבין, אתה רוצה שאני יעזור לנכד של האויב המושבע שלי, אותו אדם שרצח את ההורים שלי, ואני פשוט אמור לעשות מה? לקבל אותו? להיות חבר שלו? הילד הזה בטח חיי חיים קטנים ויפים שבהם לא עשה כלום בזמן שאני הייתי צריך להילחם בסבא שלו, בזמן שסבא שלו רצח את ההורים שלי?, אתה אפילו לא יודע אם הוא עובד עבור סבא שלו" האשמתי את דמבלדור.

דמבלדור נתן לי מבט חמור והמשיך,

"הארי אם סבא שלך היה קוסם מרושע שהרג המון אנשים והיו מאשימים אותך במעשים שלו איך אתה היית מרגיש במקום פרסאוס? ולשאלתך ביררתי והוא לא אוכל מוות" הוא אמר וחיכה רגע מנסה לחשוב איך לנסח את מה שהוא מנסה להגיד.

"חוץ מזה הנער בעל כוחות רבים משאתה יודע ואנחנו לא רוצים להיות אויבים שלו, אנחנו ניקח אותו להוגוורטס ונעזור לו שם לפני שסבא שלו יגיע אליו" הוא אמר לי בשיא הרצינות.

ידעתי שאני לא יכול להגיד לא אז כשהוא הביט בי הנהנתי.

"מתי?" היה כל מה שאמרתי לו.

"בקרוב" הוא ענה לי.

-סיום פלאשבק-

בכל מקרה היום אנחנו הולכים אליו ואני יודע שזה לא בסדר לשפוט אותו לפני שנפגשנו אבל אני בטוח שהוא אוכל מוות או עובד עבור סבא שלו.

סיימנו להתארגן, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו כשהשעה הייתה בערך אחת עשרה.

עמדנו בחצר של "המחילה" ואז דמבלדור התעתק לפנינו, אחזנו בזרועו ותוך כמה שניות היינו במקום אחר (אין לי כוח להתחיל לכתוב את מה קורה כשמתעתקים וזה גם פחות מעניין).

הסתכלתי סביבי, הכל היה מלא בניינים גדולים והיו קולות ורעשים מכל מקום ואז הבנתי משהו, אנחנו כבר לא באנגליה.

"דמבלדור, איפה אנחנו?" שאלתי,

"אנחנו בניו יורק הארי, הנער אמריקאי, הוא אפילו לא יודע שהוא קוסם, אני יודע שאתה כועס עליו אבל אתה יודע שאי אפשר לשפוט מישהו לפי סבא שלו הארי" הוא אמר,

הזעפתי פנים אמרתי "טוב".

נכנסנו לבניין אם הרבה קומות ועלינו עד שהגענו לדירה שכתוב עליה משפחת ג'קסון.

תודה לכם שאתם קוראים את הסיפור שלי, אם יש לכם דברים שתרצו שאוסיף או רעיונות להמשך או משהו כזה אתם מוזמנים לרשום לי בתגובות. בכל מקרה זה הסיפור הראשון שלי אז אני מקווה שיצא טוב  ואני אשתדל להוציא פרקים מהר😋