(ננטש)קוסמים וחצויים- עולמות נפגשים

"קח עוגיה"

אזהרה, פרק זה יכיל אמברידג' מעצבנת אחת שעלולה לגרום לכם לעצבים רבים, הכותבת אינה אחראית בשום צורה או דרך על אנשים שתלשו לעצמם את השערות\ קיללו\פגעו במחשב\ או בטלפון\ ירו חצים למטרה אם תמונה שלה\ או כל דבר שעלול להיגרם מחשיפת יתר לאמברידג' ומעצבים... כמו כן טמטום יתר בסגנון אמברידג'...

כל מי שמרגיש שהוא לא יעמוד ביותר מידי מימנה מוזמן לדלג פרק הבא - אבל אזהרה, בפרקים הקרובים הולכים לדבר הרבה בנושא שלה. לכן כל אחד שמרגיש שלא יוכל לסבול אותה שיחכה עוד כמה פרקים - 

מהכותבת.

נ.מ. פרסי

כשנכנסו לכיתת ההתגוננות מפני כוחות האופל (ולא אוכל כמו שפרסי חשב בהתחלה... ), הפרופסור אמברידג' כבר ישבה בשולחן המורה, לבושה באותו סוודר ורוד שלבשה פעם קודמת, וסרט שחור קשור בשערה.  פרסי דמיין  זבוב גדול המרחף מעל קרפדה גדולה עוד יותר (מחשבה שהארי חלק איתו יום קודם לכן) .

התלמידים השתתקו - טוב כולם חוץ מפרסי וליאו, אבל זה לא היה יוצא דופן - כשנכנסו לכיתה; הם עוד לא הכירו את פרופסור אמברידג' ולא ידעו איך היא בענייני משמעת.

"אתם שניכם, אני מצפה מכם שתמשיכו את הדיון הקטן שלכם אחרי השיעור" היא אמרה במתיקות והם התיישבו בשקט וכשהיא לא הסתכלה עשו זה לזה פרצופים וחיקויים שלה.

"צהריים טובים לכם!" היא אמרה כשכולם התיישבו סוף סוף. כמה מהתלמידים מלמלו "צהריים טובים" בתגובה אבל לפרסי לא היה מספיק אכפת כדי לבדוק מי.

"נו, נו," אמרה פרופסור אמברידג'. "ככה אי אפשר, נכון? אני רוצה שכולכם, בבקשה, תענו לי "צהריים טובים פרופסור אמברידג'." עוד פעם אחת בבקשה. צהריים טובים תלמידים!"

"צהריים טובים פרופסור אמברידג'," דקלמו כמעט כולם - פרסי וליאו המשיכו עם הפרצופים - בתשובה.

"ככה יותר טוב," אמרה פרופסור אמברידג' במתק שפתיים. "וזה לא היה קשה מידי, נכון? להכניס שרביטים ולהוציא עטים בבקשה."

רבים מהתלמידים החליפו מבטים מאוכזבים; מעולם לא התלווה להוראה "להכניס שרביטים" שיעור שעניין אותם. פרסי הכניס את השרביט לתיק והוציא עט נוצה שיעתיק לו ליוונית עתיקה, דיו בצבע ירוק ים וקלף (ככה קוראים לזה, נכון?). הפרופסור אמברידג' פתחה את התיק שלה, הוציאה מתוכו את שרביטה, שהיה קצר במיוחד, ונקשה בו חדות על הלוח; מיד הופיעו עליו מילים שנראו לפרסי כמו:

התגרגנות פנמי לוחות האוכל (אז זה כן היה אוכל?)

חלרה ליקובות הסגוד

ואז הוא הסתכל על מה שהעט שלו כתב והודה לאלים שהוא ביקש מג'יני שתראה לו איפה יש עטים כאלה כי לעולם לא היה מגלה מה רשום שם לבד. מה שבאמת היה רשום על הלוח היה: