(ננטש)קוסמים וחצויים- עולמות נפגשים

יופי עוד סבא מרושע לטפל בו

 אני יודעת שזה לא בסדר הכי נכון אבל אני עושה כאילו אחותו של פרסי כבר בת שלוש.

נ.מ. הארי

 דפקנו בדלת ואז היא נפתחה על ידי נערה שגדולה מימני בשנתיים בערך.

היה לה שיער בלונדיני אם תלתלים שהיה אסוף בקוקו, היא לבשה חולצה כתומה אם כיתוב דהוי ומכנסי ג'ינס כחולים כהים. ואז ראיתי את העיניים שלה, הן היו אפורות, והיה נראה כאילו יש לה מין סערה בתוכן והיה בהן עוד משהו, כאילו... כאילו היא חושבת בשנייה זאת על חמישים דרכים שונות לנצח אותי בקרב? אבל הדבר המוזר באמת, היה שהיה לה מין עצב בעיניים, כאילו היא חזתה בדברים שאף נערה בגילה לא אמורה לראות... אבל אין סיכוי שזה נכון... נכון...? 

"מה אתם רוצים?" היא שאלה, ניגשת ישר לעניין.

 "באנו לפגוש את פרסאוס ג'קסון" דמבלדור אמר לפני שהספקתי אפילו לזוז.

היא הסתובבה לאחור והכניסה חצי מהראש שלה לבית כאילו היא לא סומכת עלינו מספיק כדי להכניס את כל הראש. 'מוזר' חשבתי לעצמי.

"סאלי, יש פה כמה אנשים שרוצים לפגוש את פרסי, להכניס אותם?" היא חצי שאלה חצי צעקה.

"אנבת' תכניסי אותם ותקראי לפרסי"  נשמע קול כעבור כמה שניות, שכנראה היה של אותה סאלי.

הנערה זאת אומרת אנבת', הכניסה אותנו פנימה לתוך דירה קטנה והושיבה אותנו על הספה אז הלכה. בינתיים התקרבו אלינו שני אנשים, אחת נראתה מבוגרת כמו אימא של מישהו והאחר היה גבר בערך בגילה. 

 " שלום אני סאלי, אימא של פרסי וזה פול האבא החורג של פרסי" האישה אמרה בחמימות בזמן שהם התקרבו אלינו.

 היה לי קשה להאמין שהאישה הנחמדה הזאת יכולה להיות הבת של וולדמורט.

היא הלכה לכיוון מטבח קטן והביאה לנו עוגיות כחולות, רציתי לומר לאחרים (דמבלדור, רון וסיריוס) לא לאכול אותן כי הן בטח מורעלות אבל הם כבר לקחו כל אחד עוגייה ונתנו לה ביס גדול.

 "מה שמת בזה? זה כל כך טעים" אמר רון.

 אז גם אני טעמתי והן היו מדהימות,

 "וואו" אמרתי.

 "אני שמחה שאתם חושבים ככה כי הכנתי אותן בעצמי." היא אמרה לנו מחייכת.

"פרסי יש לך אורחים, בוא כבר!" שמענו את קולה של אנבת' קורא.

 "אנבת' רק בוקר, באמת חייבים לקום?" התלונן מישהו שכנראה היה פרסי, ואז שמענו אנקה מכיוונו של פרסי.