אני קמה בבוקר ומזדרזת לשטוף את פי בעזרת מי הפה שלקחתי בתיקי. לאחר שאני רואה שליאור עוד ישן אני ממהרת לצאת משטחנו המגודר ולהתרחק לכיוון הבית הגדול. אני מביטה בסיפוק בשמש העולה לאיטה מאחורי ההר ולפתע אני קולטת שאני בלי נעליים.
בשנה האחרונה בביתי, תמיד הסתובבתי יחפה. הרי מה הטעם לנעול נעליים אם נשארים באותו החדר? אבל במשך כל ילדותי וגם בתיכון תמיד נעלתי נעליים. הורי חינכו אותי שככה זה מכובד יותר. אני תוהה האם עלי לחזור ולנעול את נעלי עכשיו. במקום הזר הזה עוד לא הסתובבתי כאילו זה ביתי, אולי הגיע הזמן עכשיו. אני מפנה עורף לחפציי וממשיכה בדרכי אל הבית הגדול. רגליי יחפות.
אני דופקת בדיוק שלוש דפיקות לפני שאותה נערה, ג'נה שמה, פותחת את הדלת. היא מחייכת ומאפשרת לי להיכנס. "באתי לבדוק את הצמחים." אני אומרת.
היא מהנהנת ומובילה אותי לכיוון המדרגות לקומה השניה. כעת בסלון יש שני בנים שישנים ולא אחד כמו קודם. אף אחד מהם הוא לא הגבר שראיתי בפעם הקודמת בקומה למעלה.
"לא באתם לארוחת ערב." היא מציינת בלחש כשאנחנו עולות. אני משפילה את מבטי אל רגלי כשאנחנו עולות. היא עולה ראשונה, ולגופה רק מכנס דק ושקוף שאני לא מעירה לה עליו כי היא כנראה יודעת את טיבו.
"כן…" אני עוברת על הקיר במבטי, מחפשת נקודה להיאחז בה עד שגרם המדרגות מסתיים. "הסתדרנו עם האוכל."
ג'נה נעמדת ליד שולחן העץ ונשענת עליו בעזרת ידה. "ובכל זאת, תבואו סתם ככה?"
אני מהנהנת. כשמזמינים אותך כל כך יפה אתה לא יכול לסרב, זה כבר עלול להתפרש כהתחמקות.
עכשיו אני מתפנה לסרוק את החדר, לא הרבה השתנה בו מאז הפעם הקודמת. על הרצפה לצד השולחן יש שני מזרנים עבים אחד ליד השני, מכוסים באותו סדין. עליהם שוכב הגבר עדין הפנים. שיערו הבלונדיני החלק סתור על פניו.
"טוב תראי." ג'נה קולטת שאני מביטה בו וממהרת ללכוד את תשומת ליבי למשהו אחר. "הם צומחים יפה."
אני מחייכת כשאני מתקרבת אל הצמחים שלי, אני מעבירה את אצבעותי על עליו המנוקדים של ההיפואסטס וכל כך גאה בצמחים שלי ששרדו כאן יפה כמו בבית, ויותר. ג'נה מביטה בי בשתיקה, נותנת לי את הרגעים עם עוללי, כמו לוקחת צעד אחורה ומעניקה לי מקום משלי.
אני מביטה בצמחים, טוב להם פה. הם, בדיוק כמוני, קיבלו חלקה קטנה של שטח משלהם שיהיה מוגן וחמים להם וידידים מסביבם. ידידיהם, בדיוק כמו האנשים שאני פגשתי כאן, הם אמנם גם צמחים, אך שונים מהם. אין צמח שצומח בדיוק אותו דבר כמו צמח אחר.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה נגעתי באדמה בצורה כזו ישירה וקרובה כמו שאני נוגעת בה עכשיו, מוודאה שהצמחים שלי אכן נמצאים בסביבה הטובה להם. אם כי, אני סומכת על ג'נה במאה אחוזים. יש בה משהו שגורם לי להיות מסוגלת להניח בידייה את הלב שלי ולדעת שלא יקרה לו כלום, שימשיך לפעום טוב ולחיות. כמו שהצמחים שלי פורחים כאן.
YOU ARE READING
חמה // 16+ // האנה בי קיי
General Fiction"כשאתה פורץ גבול אחד, אתה מאבד את כולם." אלכסנדרה מעיזה לראשונה מזה זמן רב לעזוב את חדרה הקטן, את משפחתה המפורקת ואת החיים האדוקים - לצאת לדרך חדשה. היא מנסה להשתחרר מהבושה, מהגבולות ומהצלב המרחף מעל ראשה. •תוכן מיני 16+ •פרקים ארוכים •טיוטה #2 הער...
