בוקר טוב אנשים יפים
הפרק הבא הוא 16+ (כל הספר הזה הוא 16+ אבל אני מזכירה פה למי שהסתנן בטעות XD)
תודה על יותר מאלף צפיות:*
תהנו מהפרק ~~
"היי את רוצה שנקפוץ בחזור לקנות קונדומים?" ליאור שואל אותי זמן קצר אחרי שאנחנו עולים על הקו הקצר של האוטובוס האדום לכיוון העיר.
"קונדומים כאילו ... קונדומים?" הכרתי את המילה רק משום שנזרקה באיזה ספר, ועכשיו אני תוהה אם הבנתי נכון את משמעותה.
"סתם אני צוחק איתך, איך היה עם כפיר בלילה?"
עכשיו אני מבינה. "לא עשינו שום דבר." זו הייתה האמת. אחרי שבמשך חצי שעה שכבנו ככה, הראש שלי על החזה שלו, הבטן שלי על הזקפה שלו והידיים שלו עליי. הייתי בטוחה שנתקדם. אבל אז גיליתי שהוא נרדם, לא ידעתי בכלל שזה אפשרי, בנים נרדמים פשוט עם זקפה? הוא כנראה היה ממש עייף. אני זוכרת את עצמי, אפילו לפני שלוש שנים לא מצליחה להירדם כי הראש מלא במחשבות והבטן מכווצת.
אני זוכרת שיום אחד, כשהתחבאתי בארון של אח שלי, שמעתי שיחה שלו עם אימי. הייתי אז בת שלוש עשרה, נהגתי להתחבא בבית בתקווה שההורים שלי יחפשו אחריי, הם לא חיפשו. רק כשאחיי שאלו מדוע אני חסרה בארוחת הערב, הם נזכרו.
מיקומי לא ממש עניין אותם, ובכל זאת לא יכולתי להתרשל בשום דבר. כל יום ראשון בכנסייה, כל מבחן לקבל את הציון הגבוה בכיתה, כל פעולה שאני עושה שתהיה ראויה לבתו של הכומר. הם ציפו שאהיה דוגמא למה שאמי כינתה "פרחחיות השכונה." בעבורי היו כל אותן נערות מודל לחיקוי, הן עשו מה שהן רוצות ולאף אחד לא היה אכפת אם נכשלו בלימודים.
אמא שלי דיברה עם אחי וגערה בו על עיתון שמצאה מתחת למזרון שלו. "אני לא מאמינה שאני מוצאת דווקא אצלך דברים כאלו, נו באמת גבי אתה הבכור."
"וזה שאני בכור אומר שאני לא יכול לספק את עצמי? שאסור לי להנות? שאסור לי לחיות קצת?"
"גבי, זה אסור. יש דרכים אחרים להנות, אני יכולה להכין לך אוכל שאתה אוהב, אפשר לנסוע לחופשות."
הוא גיחך ואני רציתי לגחך ביחד איתו. איך היא לא מבינה? האם היא לא חוותה את גיל ההתבגרות? "אני לא רעב לאכול או לנוף יפה או כל מיני דברים מטומטמים, אני פשוט מתבגר ואני רוצה לאונן בשקט את מוכנה לעזוב אותי?"
אימי התייפחה. "למה אתה עושה לי את זה? למה אתה מאכזב אותי?"
"כי אני בנאדם, ויש לי גם צרכים שהם לא לגרום לך ולאבא לחייך."
זה לא היה חדש בעבורי, ידעתי שאסור לאונן. הייתי גאה באחי, על זה שהצליח לחיות באיזון כלשהו בין מה שהוא רוצה לבין רצונותיהם של הוריי. מאוחר יותר הבנתי שה"הסכם" הבלתי מפורש שנחתם ביניהם במהלך השנים הוא שהם מחליקים לו על דברים אבל הוא ממשיך להתנהג כלפי חוץ כאילו הוא שומר מצוות לגמריי. כלפי חוץ היה אכפת להם, האם האל רואה רק את החיצוניות שלנו?
YOU ARE READING
חמה // 16+ // האנה בי קיי
General Fiction"כשאתה פורץ גבול אחד, אתה מאבד את כולם." אלכסנדרה מעיזה לראשונה מזה זמן רב לעזוב את חדרה הקטן, את משפחתה המפורקת ואת החיים האדוקים - לצאת לדרך חדשה. היא מנסה להשתחרר מהבושה, מהגבולות ומהצלב המרחף מעל ראשה. •תוכן מיני 16+ •פרקים ארוכים •טיוטה #2 הער...
