פרק לכבוד 2021!
🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳🥳
בבקשה לקרוא את הלמטה זה חשוב!❣
נ.מ לירון
התבננתי בכוס המים שרוי החזיק. הוא הניח את כוס המים על השולחן ואמר ''בואי אליי'' הוא לחש ואני צעדתי שלושה צעדים. הוא הביט בי בפרצוף מפחיד, הוא תפס בידיי וקירב אותי אליו. יותר מדי קרוב. ''מה אמרתי לך, בייביגירל?'' הוא הביט בי לא מחכה לתשובה וממשיך ''אמרתי לך שכשאני אומר משהו את מקשיבה לי. ברור?!'' הוא צעק לפתע ואני רק השפלתי את ראשי והנהנתי. הוא הרים את סנטרי וניגב את דימעותיי שלא שמתי לב שהתחילו להופיע. ''את יודעת, זה שאח שלך הופיע, ממש עזר לי...'' הוא שתק לרגע והושיב אותי על אחד הכיסאות הבודדים בחדר כשידיו על כתפיי. ''עכשיו כל מה שאני צריך זה שתשתי מזה.'' מבטו עוזב אותי ועובר לכוס המים על השולחן. התבוננתי בכוס המים בפחד וכבר הבנתי מה יש בפנים... ''את לא תשתי את זה עכשיו, בייביגירל. אל תדאגי. אני אתן לך עד יום חמישי. היום יום שני יש לך עד אז לשתות את זה,
אבל אם לא תשתי את זה עד יום חמישי נעשה את זה בדרך הפחות טובה. מה את אומרת, בייב?'' שאל וכל מה שעשיתי היה להנהן בפחד.
מבטו חזר אליי וידיו ירדו מכתפיי לזרועותיי. הוא הפיל מעט לחץ והרים את ידי למטה במטרה להקים אותי. יצאנו מהחדר והבטתי בליאם מבט אחרון לפני שיצאתי מהחדר. ''תעזוב אותי, בן זונה! תן לי ללכת!'' צעקתי על רוי איך שהגענו 'לחדרי' ואיך לא הוא נעל את שנינו בפנים. לא עברה אפילו שניה וגופי היה על הרצפה. מרפק יד ימין שלי על הרצפה, סופג את המכה ויד שמאת מכסה את הלחי הימנית שלי. זה שרף, כל כך כואב לי. הרמתי את מבטי מהרצפה והבטתי ברוי שהביט בי במבט כועס מאוד. הוא התכופף אליי והרים אותי כך שידיו על אגני וידי מנסות להשתחרר. ''אל תדאגי, קטנה שלי, אם תעשי בדיוק מה שאני אומר לך, תמיד, ליאם ישאר בסדר'' הוא אמר והניח אותי על הרצפה הקרה.
''אתה יודע מה?!'' צעקתי עליו כשהתרוממתי מהרצפה. ''נמאס לי. אתה מגעיל אותי. אני רוצה ללכת הביתה! אני לא אוהבת אותך ושום סם מזויין לא ישנה את זה!'' צעקתי עד שנגמר האוויר בראותיי. הוא הביט בי במבט המום וכועס כל כך בו זמנית. ''אני רוצה שתורידי את השמלה. תשארי רק עם הלבשה תחתונה ותשכבי על המיטה. אני אחזור עוד כמה דקות'' הוא סיים, יצא מהחדר ונעל. עשיתי כדבריו ונישכבתי על המיטה כשעל גופי אין כלום מלבד הלבשה תחתונה. לאחר כמה דקות משעממות במיוחד רוי הוא בדלת.הוא נכנס לחדר והתיישב על מיטתי כשבידו שוט. לא עברו חמש שניות והוא הרים אותי והושיב אותי עליו. ''אני הולך לתת לך 10 הצלפות על הדיבור המזלזל שלך היום. תספרי את ההצלפות ובכל הצלפה תודי לי. מובן?!''
הנהנתי בפחד והוא חייך חיוך זדוני. הוא הרים אותי וזרק אותי על בטני על המיטה. שמעתי את נעליו מתקדמות לכיווני.
הרגשתי לפתע כאב מייסר באגני.''אני לא שומע אותך!'' צעק רוי.
''א...אחד, תודה רוי'' אמרתי בגמגום ולא העזתי להוריד את מבטי מהמיטה.
------------------------------------------------------------
''ע...עש...ר, ת...תודה רו...רוי'' גמגמתי כשפניי מוכתמים דמעות והכאב פילח את ישבני. ''אל תזוזי'' הוא לחש ויצא מהחדר לאחד כמה שניות נכנס שוב והרגשתי משחה נמרחת על אגני. זה שרף כל כך! ''אני מצטער, בייביגירל, אבל רק ככה את תלמדי לציית לי'' הוא הרים אותי וניח אותי עליו כך שגבי על חזהו ורגליי על ברכיו.
''עברת את זה, עכשיו אני רוצה לפנק אותך בייביגירל'' הוא אמר והתחיל לנשק את צווארי. יבבתי בשקט והרגשתי את זיקפתו מתקשה באגני. ''תרגעי. בייבי. זה לא זה.'' הוא אמר והפך אותי כדי שיוכל לראות את פני. הרגשתי הקלה שוטפת אותי. ''מחר תוכלי לצאת לשופינג או מה שאת רוצה, אני לא מבין בזה.'' הוא אמר וגיחחתי גיחוך קטן ''אז תתארגני ושלא תחשבי ששכחתי, מחר ילוו אותך לפחות עשרה שומרים כך שלא תוכלי אפילו לנסות לברוח. אני אביא לך מחר כרטיס אשראי, תקני מה שאת רוצה.'' הוא אמר ואני רק הבטתי בו במבט עצוב ולחשתי ''תודה''
הוא הביט בי במבט מודאג ושאל ''מה יש, בייביגירל?'' ודמעות החלו לנזול מעייני ''אני רוצה הביתה'' הוא נאנח ואמר לי ''דיברנו על זה... זה הבית החדש שלך. לא משנה מה תעשי או תגידי זה לא ישנה את דעתי. את נשארת פה ויוצאת רק באישור שלי, פלוס ליווי שומרים או שאני אלווה אותך, בסדר בייב?'' הוא אמר ניגב את דימעותיי ולפני שהספקתי לענות לו הוא הרים אותי, הושיב אותי על אחת מהכורסאות שהייתה בחדר, יצא ונעל אחריו את הדלת.
עברה שעה והעוזרת ורוי הופיעו בחדרי.
''גברת סמי'ת, הארוחה שלך מוכנה, בתאבון!'' היא אמרה הניחה את המגש על השולחן ויצאה מהחדר. רוי התיישב לידי והבטתי בו במבט שואל. ''גברת סמי'ת? זה השם משפחה שלך לא שלי!'' מנסה כמה שפחות לצעוק הוא גיחך ואמר ''בייביגירל הם יקראו לך כך מפני שאת האישה שלי. וזה ישאר כך לתמיד.'' הוא אמר והוסיף ''וממחר בערב את עוברת לחדר שלי.'' שוב, הוא לא חיכה לתשובה, קם, יצא מהחדר ונעל. משאיר אותי המומה. אני חייבת לחשוב איך לברוח מפה. היום יום שני, עד יום שלישי אני חייבת לצאת מפה. חשתי לעצמי והתחלתי לאכול... כשסיימתי את האוכל דפקתי בדלת חדרי והשומר פתח לי. ''איך אפשר לעזור, גברת סמי'ת?'' הוא שאל ואני החמצתי פנים. ''תוכל בבקשה לקרוא לרוי?'' שאלתי בשיא התמימות, מתכננת תוכנית בראשי. ''כן כמובן, גבירתי'' הוא אמר וסגר את הדלת. התיישבתי על הכורסא וחיכיתי לרוי. לאחר משהו כמו שלוש דקות הוא הופיע בחדרי. ''מה את צריכה בייבי?'' הוא שאל ואני עשיתי פרצוף תמים. ''אפשר לקבל טלפון?'' שאלתי. ''בלי סים?'' הוא שאל בחשדנות והנהנתי. ''כן נורא משעמם לי פה'' אמרתי והוא הנהן. יגיע לך טלפון חדש לקראת הערב. בנתיים אני צריך לדבר איתך'' הוא התקרב אל מקום ישיבתי. הוא הרים אותי והתישב בכורסא כשאני עליו. ''מה את אומרת על דף חדש?'' היא שאל ואני לבשתי פרצוף תמים מדי. ''עם החוקים והחינוך, אבל אני אתן לך יותר חופש. ואת בתמורה תתני לי הזדמנות שניה.'' הוא הביט בי ואני הנהנתי לחיוב. למרות שבראשי חשבתי שגם עם אני אתן לו עוד אלף הזדמנויות זה לא יעצור אותי מלברוח. הוא חייך חיוך שלא הצלחתי לפענח, נשק לשפתיי ויצא מחדרי.
היי ערפדים!🧛♀️🧛♂️
רציתי שתדעו שאני ממש ממש מעריכה שאתם מצביעים לספר אבל בחייאת, תכתבו לי תגובות בבקשה❣
זה ממש חשוב לי. חוץ מזה אני רוצה לאחל לכם שנה טובה!🤯🥳🥳🥳
