נ.מ ג'ייסון
קמתי בבוקר כשליידי נחה המלאכית הקטנה שלי. היא נראתה כל כך שלווה ורגועה... קמתי בזהירות, כדיי לא להעיר אותה,והתארגנתי. השעה 8:45 עוד רבע שעה אני צריך להיות בעבודה. הערתי את לירון והיא פקחה עיניים ''בוקר טוב, מלאך שלי'' היא התבוננה בי במבט עייף וחייכה. ''בוקר טוב'' היא אמרה בחיוך ונכנסה למקלחת. אחרי שהיא יצאה לבושה ואמרתי''מאמי אני יוצא, תהני ויש אוכל במקרר וכל דבר קטן תתקשרי אליי ו...'' היא קטעה אותי ''בסדר יחופר'' היא צחקה וחייכתי. נישקתי אותה. ''את הולכת היום לבית ספר מלאך?'' שאלתי אותה ''לא נראה לי'' היא אמרה בעודה מפהקת. ''סבבה מלאך'' חייכתי ויצאתי לכיוון אחת מהמכוניות שלי, נוסע למשרדים. ''בוס יש לך מבקר'' שמעתי את גילה המזכירה שלי אומרת באינטרקום שמחובר בין משרדה למשרדי. ''תכניסי אותם'' אמרתי, הדלת נפתחה ובאותו רגע כעסתי על עצמי שאמרתי את זה. ''מה שלמוך,בן דוד?'' שאל הבחור שנכנס לחדר, היו לו שיער שחור ועיינים כחולות (נשמע מוכר?😏)
הסתכלתי עליו ואמרתי ''רוצה משהו, רוי?'' קולי היה קפוא אדיש וכעוס. ''היי, למה ככה כועס?'' הוא שאל בקול ציני ובחיוך שרציתי למחוק כל כך באותו רגע...
''ולגבי השאלה שלך, אז כן אני רוצה משהו...'' הוא עצר לכמה שניות והמשיך ''שמעתי שלירון שלי נמצאת אצלך'' ופניי חשכו, ''היא לא שלך והיא בחיים לא תהיה שלך!'' צעקתי עליו ''טוב, אם לא בדרך הקלה אז בקשה'' הוא אמר בפשטות והוציא אקדח. ''מה קורה כאן?!'' שמעתי את קולה של לירון שלי הרגשתי שמחזיקים אותי וידיי מוצמדות לגבי כשגורילה מחזיקה אותי
הבטתי בלירון ומאחוריה הופיעו כל השומרים
המאבטחים ואנשי התעסוקה שבבניין...
רוי כיוון אליי אקדח לחש ללירון כמה דברים שלא הבנתי ואמר יותר בקול ''אז מה בחרת לירון, את באה איתי או שג'ייסון המתוק שלך מת!'' לירון התכווצה במקומה והנהנה בשקט. ליאם ניסה לעצור אותה אבל השומרים כבר תפסו את כל מי שהיה בכניסה למשרד.ואז נשמע קול יריה וכאב התחיל להתפשט בחזי לפני ששמעתי משהו נפלתי לשינה עמוקה.
נ.מ ליאם
הבטתי בלירון כשדמעות תוקפות את פניה בלי רחמים ''אתה מפלצת!!!'' היא צעקה ''תקחו אותו לבית החולים'' רוי אמר לכמה מהשומרים. הוא החזיק את לירון וחיבק אותה מכתפה. הוא הוציא מזרקת ודקר את לירון. היא צייצה ונרדמה,
וכך גם אני...
נ.מ לירון
הרגשתי שאני יושבת על כיסא, נעים ונוח. הבטתי סביב... הייתי במטוס פרטי, בחדר שינה ''לא, לא, לא!'' לחשתי לעצמי כשהדמעות שלי מתחילות לזרות. ראיתי מישהו נכנס אל החדר אבל לא יכולתי לראות מי זה בגלל הדמעות אבל כבר ניחשתי, רוי. ''סופסוף, חוזרים הביתה, בייב'' הוא אמר ברוך וליטף את פניי. הוא שלח יד לשערי ויבבתי, הוא ניגב את דימעותיי ונשק למצחי ''אני לא רוצה, בבקשה רוי בבקשה'' התחננתי אליו שישחרר אותי אבל למה לו? הוא התעלם מהמילים שיצאו מפי ואמר ''את יודעת, הרבה זמן עקבתי אחריך, שמרתי עליך מרחוק. התחלת מחדש,כשאת עוד שבורה מבפנים... אבל אז הוא הגיע, בן הדוד היקר שלי...'' ''מ...מה?'' שאלתי כדי לוודא שאני שומעת טוב ''שמעת מה אמרתי יקירה, ג'ייס היקר שלך? הוא בן דוד שלי'' הוא חייך חיוך שמביע על שביעות רצון ואני ישבתי שם קפואה. פתחתי את פי, לא בטוחה למה...
הוא הניח את ידו על רגלי ועולה למעלה, מתחת לחצאית שלבשתי. נבהלתי מעט וניסיתי לקום, אבל ידיי שהתבררו מחברות לאזיקים עצרו אותי.
רוי הביט בי מחיחך לאור ניסיוני לברוח . ''אין לך לאן לברוח, אלא אם כן את רוצה לקפוץ לאוקיינוס.'' הוא גיחך ''זה עדיף מאדר להיות איתך'' מלמלתי ''מתוקה שלי'' הוא גיחך שוב...
הוא קם ונעל את הדלת וניגש אלי מאחור. ''את מבטיחה להיות ילדה טוב אם אני משחרר אותך?'' הוא לחש והינהנתי במהירות. הוא שיחרר את ידיי, קמתי ורצתי במהירות לעבר הדלת שלצערי נעולה. ''הנה, זה לדוגמא, לא היה מהלך חכם.'' הוא התקדם לעברי ודחף אותי כנגד הדלת. הוצאתי אנקת כאב כשגבי התנגש בעץ הקפוא. הוא גיחך למראי ושתיו ניגשו לצווארי.
הוא שם כבר עשר דקות מוצץ, נושך, מלקק ומנשק. בעוד אני בוכה, שוב...
היי ערפדיות!🧛♀️
מקווה שאהבתן את הפרק...
מעכשיו כל יום שלישי יעלה פרק, מסיבות אישיות שלי. הפרק הזה הועלה מכיוון שכמה מכן כבר כתבו לי בפרטי להמשיך.נתראה ביום שלישי ותמיד מוזמנות לבוא לחפור לי בפרטי❣מה אתן אומרות מה יקרה ללירון שלנו? איפה ליאם? והאם ג'ייסון ישרוד?
נתראה בפרק הבא❣
