"אנחנו עוברים ללונדון" הוא סיים את המשפט ופלט אנחה, "אני לא יכולה לעבור ללונדון!" צעקתי. לין שמעה את צעקתי ובאה בריצה,"מה קרה?!"שאלה כשמבטה מפוחד...
"אני אדבר איתך"אמרתי לאבא במבט שבור ודמעות מבצבצות בעייני, ניתקתי ירדתי עם לין לסלון וסיפרתי לה הכל... הדמעות התחילו להופיע על שניה ועל פניי, התחבקנו ופתאום אמה הופיעה."גברת לין, הנהג שלך מחכה בחוץ..."היא השתתקה כשהביטה בנו..."לירון,אני יודעת שזה יהיה מוזר אבל כולנו עוברים יחד."אמה חייכה אליי,"ומה איתך?" שאלתי את לין,"אני כנראה אשאר פה"היא יבבה בשקט. הסתכלתי על אמה במבט מלא דמעות,ואז הטאבלאט שלי צלצל שוב...'אבוש💝' שוב הופיע על המסך וראה אותי"לירוני, הכל יהיה בסדר." הוא ניסה להרגיע אותי, פתאום הרגשתי שיטפון של עצבים וצעקתי"יהיה בסדר? יהיה בסדר?!זה מה שיש לך להגיד?! אני צריכה עכשיו פשוט לעזוב הכל ולעבור פשוט ללונדון?!"צעקתי עליו וליבי קפץ ממקום למקום, אבי נאנח "נדבר על זה כשתגיעי הנה, את תאהבי להיות פה.אז תתארגני מחר בסביבות 17:00 פיטר(הנהג הפרטי של אבא) יבוא לקחת אותך לשדה התעופה..." "בסדר" מלמלתי מרוב בכי...
ניתקתי וקראתי ללין,היא אמרה שהיא חייבת ללכת כי אחיה חוזר היום מהצבא...
עכשיו פאקינג 03:24 ואחי עורך מסיבה אחרי חצי שעה המסיבה נגמרה ואז התחלתי לשמוע גניחות מהחדר של ליאם 'לעזאזל ליאם תתן לישון' חשבתי ואחרי כמה זמן נרדמתי עם גניחות ורעשים ברקע.
