תגלגלו ותפעילו את השיר כשאגיד לכם😍
(לרגישים, להביא טישו, השיר הזה גרם לי לבכות הרבה!) ועכשיו לפרק!💞
נ.מ לירון
אני מתעוררת מקולות של מנועים נידלקים ומגלה שאני כבר לא במטוס, אלא ברכב. עייני לאט לאט נעצמו ונפלתי לשינה עמוקה בלי חלומות.
הרגשתי שמרימים ופקחתי את עייני ''ר...רוי?'' לחשתי בחשש. הוא חייך חיוך מנצח ונישק את פי ותחושת גועל עלתה בי. ''ברוכה השבה הביתה, בייביגירל'' הוא אמר והניח אותי על משהו רך, מיטה. הוא הוריד לי את הסוודר והנעליים וכיסה אותי. מבעד לשמיכה יכולתי לראות אותו מפשיט את חולצתו ומכנסיו ממנו. נשאר עם בוקסר ומתקדם לכיווני. קמתי במהירות אך באותה מהירות נפלתי על הרצפה. ''מ...מה...'' ניסיתי לשאול אותו מה הוא שם לי אבל הוא קרא את מחשבותיי ואמר ''ששש, זה רק סם משתק, בייב, כשתקומי תתעוררי כמו חדשה.'' הוא חייך וניכנס למיטה.
אני כבר חצי שעה מנסה להירדם אבל לא יכולה.
הטלפון של רוי מצלצל והוא מתעורר, כשאני מעמידה פניי ישנה במהירות.
''מה?!''
''כן''
אני מגיע''
קול ניתוק נישמע ואז הוא נישק את צווארי ולחש ''חלומות פז, בייב'' ויצא מהחדר.
שעה אני נמצאת פה, שעה! ואני מתה לחזור הביתה. אבא ואמא בטח מודאגים, וליאם...
אוי לא! ליאם! התחלתי לחשוב מה איתו, הוא מת? הוא חיי? הוא בריא? הוא פצוע? מחשבות התחילו לטפס בראשי ולא נתנו לי מנוח. כרגע ידעתי שהדבר האחרון שאני צריכה זה לנסות לברוח מפה כי רוי גם ככה ימצא אותי. ''ניצחת'' לחשתי בשקט ''ניצחת! אתה מרוצה?!'' צעקתי ונפלתי על הרצפה, כולי דמעות... זהו המשחק נגמר, הכל הרוס, רוי... ניצח
אני נמצאת בחדר הארור, בארמון של רוי הזה!
במדינה זרה וכל מה שאני עושה זה לצפות בתקרה. הוא שבר אותי... אני לא יכולה יותר.
''גברת סמית', האדון אומר שיגיע עוד כחצי שעה לחדרך, ארוחת הצהריים שלך על השידה'' שמעתי את אחת העוזרות אומרת ונועלת אותי בפנים...
זה לא משנה כבר... אני ויתרתי. אני לא יכולה להעמיד פנים שהכל בסדר איתי,
אני לא יכולה לחייך וכשישאלו אותי אז אני אגיד שהכל מעולה, לא.זה לא יקרה. רוי שבר אותי מבפנים! זה נגמר, חשבתי לעצמי בעודי לוקחת את כוס הזכוכית והולכת לחדר האמבטיה שמחובר ל'חדרי', לא שומעים שם כמעט כלום אז ניצלתי את זה.
♡להפעיל את השיר על 00:14♡
ניפצתי את הכוס על הכיר ולקחתי חתיכה גדולה של זכוכית...
זה באמת מה שאני רוצה? אני עוד צעירה אבל...
מה זה שווה אם את מצולקת לכל החיים?...
חשבתי לעצמי בעודי עולה על המיטה.
להתראות ג'ייסון
להתראות ליאם
להתראות אמא
להתראות אבא
להתראות אביה
להתראות אנה
להתראות... עולם...
חשבתי לעצמי וחתכתי במהירות את מפרק ידי...
עוד ועוד ועוד חתכים. הדם מכתים את הסדינים הלבנים אבל זה מעניין לי את התחת!
הדם התפשט על הסדינים והתחיל לנטוף על הרצפה...
זה היה הדבר האחרון שראיתי לפניי שהכל נעלם וראיתי שחור...
נ.מ ליאם
התעוררתי במרתף... תאמת לא התגעגעתי למקום...
אני שומע קולות של משהו מתנפץ על הרצפה בקומה שלמעלה, אני משחרר בהרבה מאמץ ומהירות את האזיקים שכבלו את ידי ורץ למעלה.
3 שומרים חוסמים לי את הדרך. אחד מקבל בעיטה השני אגרוף והשלישי שניהם.
אני עולה קומה אחר קומה... לא מוצא את לירון.
אני נכנס לחדר עם דלת לבנה ועייני חשכו.
לירון שלי, אחותי הקטנה. שוכבת על המיטה, עייניה עצומות, המצעים וחלק מהרצפה אדומים מדם, ידה מדממת וחתוכה והיא מחזיקה סכין בידה. ''לא, לא, לא!'' אני רץ אליה ומנסה לשמוע את פעימות ליבה...
יש דופק אבל הוא חלש, אני מוצא את הטלפון של רוי על השידה ומזמין אמבולנס.
************************************
אני בבית החולים כבר שעה, יושב לידה של אחותי ומחזיק את ידה. הציפצופים והריח שבבית החולים עושים לי כאב ראש אבל רק לירון אצלי בראש כרגע. חלק מהמשטרה מתחזים לרופאים אחריי שסיפרתי להם את הסיפור. הם נשבעו לתפוס את רוי ולעשות הכל כדיי לעזור ללירון.
חבורה של רופאים נכנסה לחדר. 3 אמיתיים שיטפלו בלירון ושלושה ששייכים למשטרה.
השוטרים האמיתיים התחילו לטפל בלירון והשוטרים רק עשו כאילו.
************************************
רבע שעה אנחנו מחכים לו... התחלנו לאבד תקווה שהוא יבין שזאת מלכודת.
ואז הדלת נפתחה. ומשם נכנס לחדר האחר והיחיד, רוי.
הוא פתח את פיו כדיי להגיד משהו אבל שלושת השוטרים כבר תפסו את ידיו. הם לקחו אותו ולפתע קול ציפצוף ארוך נשמע מאחת המכונות שמחוברות ללירון. התקברתי אליה בריצה אבל הרופאים הרחיקו אותי. ''אדוני תחכה בחוץ היא צריכה אוויר.'' אחד הרופאים אמר לי ''מעניין לי ת'זין! זאת אחותי אני צריך להיות איתה'' אדוני בבקשה צא או שאקרא לאבטחה'' הוא חזר על עצמו. יצאתי מהחדר הבטתי בלירון פעם אחרונה לפניי שסגרו את הדלת ולחשתי ''בבקשה אל תעזבי אותי...''
איך יצא?
נתראה פרק הבא ביום שלישי❤🧡💛💚💙💜
