נ.מ לירון
קמתי לבוקר עייף וכיביתי את השעון המעורר שלי, הלכתי אל המראה ובחנתי את עצמי. על פניי היו דמעות יבשות, עייני אדומות גופי היה חלש והייתי חיוורת נורא. הסתובבתי, וחדרי כבר היה ארוז ומוכן. ירדתי למטה בפיגמה, הסתכלתי על השולחן המלא ואוכל: פנקייקים, חביתות, סלט פירות, ירקות חתוכים, לחם וגבינות. ראיתי את אמה מורידה חלק מהמזוודות שהיו אצלי בחדר, אמרתי לה בוקר טוב התחלתי לאכול.
פתאום ליאם יצא מחדרו והתחיל לאכול גם הוא סיימנו ביחד וארוחה עברה בשקט. עליתי לחדר שלי פתחתי את הארון וחיפשתי בגדים. לבשתי חולצת בטן שחורה ושורט ג'ינס לבן.
ירדתי למטה, לקחתי את התיק שלי אמרתי להתראות לאמה הוצאתי את האייפון מהמטען ויצאתי מהבית. משום מקום ליאם הגיע עם מאחת מתוך מיליון מכוניות הספורט שלו "צריכה טרמפ, קטנטונת?" "כן, ואל תקרא לי קטנטונת" הדגשתי את האל."בסדר, בסדר עצבן".
חייכתי חיוך ניצחון חגרתי והתחלנו לנסוע."למה הנסיכה נראת כל כך עייפה?" "אתה באמת שואל?!" עניתי כמעט בצעקה,"כן אני באמת שואל"גיחך "אולי,סתם דוגמא, מישהו הביא בחורה אתמול בלילה ומרוב הגניחות והצעקות לא הצלחתי לישון" שאלתי בציניות."בסדר מצטער, תהני מהיום האחרון פריננסה." אמר לי וירדתי מהאוטו"תהנה גם אתה"צעקתי כשהוא התרחק...
"לירון"שמעתי צעקה ולפני שהספקתי להסתובב לין קפצה עליי מייבבת."זה היום האחרון שלך"נשבעת היא כמעט בוכה.שובר אותי לראות אותה ככה..."לא נורא, אני מבטיחה איך שאני מגיעה, אני אתקשר אלייך." "נשבעת?" "נשבעת" עניתי.נכנסתי לכיתה והיה חשוך פתאום האור נדלק וכולם קצפו עליי "לירון נתגעגע אליך" "אנחנו אוהבים אותך" צעקו לי כל כך הרבה ילדים. "בסדר כולם לשבת" נגה (המורה) אמרה "לירון את עוברת ואני מבינה את הקושי, כולנו נתגעגע אלייך. בכל אופן, נקשרנו אלייך ויהיה קשה אבל כולנו נתגבר ביחד." היא סיימה וכל שאר היום הוקדש למסיבה או שיעורים חופשיים ומשחקים. "נהנתי כל כך" אמרתי לכיתה כשהגיע המכונית שאמורה לאסוף אותי. "להתראות" אמרתי מזילה כמה דמעות. כולם נכנסו מלבד אחת, לין. היא רצה אליי ונתנה לי חיבוק אחרון. "אני כל כך אתגעגע אלייך." היא לחשה "גם אני אלייך"אמרתי וחייכתי חיוך צדדי עצוב...
נפרדנו ונכנסתי לאוטו.נסענו ואספנו את ליאם ממסיבה שאירגנו לו. שמעתי שירים כל הנסיעה וקראתי על לונדון... אחריי חצי שעה משעממת במיוחד הגענו. ירדנו מהאוטו ואנשים שעובדים אצל ההורים שלי סחבו את התיקים המזוודות והארגזים לתא המטען של המטוס הפרטי שלנו עליתי גם אני והתיישבתי. ליאם נכנס גם והתיישב רחוק ממני, המטוס המריא והתחלתי להסתובב במטוס. נכנסתי אל חדר השינה עליתי על המיטה ונרדמתי לשעתיים (הטיסה מישאל ללונדון בערך 5.5 שעות) יצאתי מהחדר והלכתי לעבר ליאם. הוא הלך לפגוש חבר שלו שעזב ללונדון לפני שנים והם לא נפגשו עד עכשיו. התיישבתי חזרה במקומי. הדיילת הגישה לי כמה חטיפים כי הרגשתי שאני מתה מרעב. היא חייכה אליי חיוך שהיה כל כך מזוייף והתקדמה אל אחי ולא הפסיקה לנסות להבליט את החזה המנופח והמנותח שלה. הוא אמר לה שהוא לא רעב והיא הלכה,מאוכזבת."אנחנו נוחתים בבקשה לשים חגורות" הטייס נשמע רמקול חגרתי והסתכלתי למטה. ירדתי מהמטוס והבחנתי בהוריי שרצו וחיבקו אותי."הכל יהיה בסדר, אני מבטיח."לחש לי אבי ולליאם ויצאנו משדה התעופה בדרך לביתנו החדש...
מקווה שאהבתם את הפרק ונתראה בפרק הבא😘😘😘
