פרק לכבוד המחצית במקום מחר! עוד שניי פרקים לסיום, תכתבו מי רוצה עונה שניה!❤🧡💛💚💙💜
ביפ, ביפ, ביפ, ביפ, ביפ, ביפ, ביפ, ביפ, ביפ, ביפ
קמתי לרעש ציפצופים וראיתי שאני בחדר לבן עם תרופות, מכשירים וכמה כסאות. ''התעוררת...'' שמעתי קול מוכר והסתובבתי אל הדלת. ''ל...ליאם? איפה אנחנו?'' שאלתי בחשש והוא מיהר לרוץ אליי ולחבק אותי. ''אנחנו בבית החולים... לירון אני צריך לספר לך משהו...'' הוא היסס מעט ''ג'ייסון ב...אממ בקומה'' הוא אמר והרגשתי את עולמי נופל. ''קומה?!'' שאלתי בלחץ הוא הניח נשיקה עדינה על מיצחי והרגיע אותי ומבלי שרציתי הדמעות התחילו לצאת... ''אפשר ללכת לראות אותו?'' ''בואי'' ליאם הרים אותי והניח אותי בכיסא גלגלים. הרגשתי מוזר עם הציפצופים מסביב, קולות עקבים מטקטקים בכל בית החולים, הריח של התרופות והאנשים שרציפ מפה לשם. הבטתי בגופי, ידי השמאלית ורגלי הימינית היו חבושות... הגענו לחדר עם דלת בצבע תכלת בייבי ונכנסנו. הוא שכב שם, חסר כל רוח חיים. המכונות לידו ציפצפו ציפצופים קצרים וחלשים... התקרבתי אליו והנחתי את שפתיי על שלו. עצמתי את עייני בתקווה להתעורר בחדרי עם ג'ייסון לידי ולהבין שהכל היה סיוט... פקחתי אותן אבל שום דבר לא השתנה...
נ.מ ליאם
כאב לי לראות אותה ככה, את אחותי. שבורה, פגועה וכאובה... ג'ייס היה גבר מדהים. יותר מסתם חבר. אבל זו רק קומה, אני מקווה. לקחתי אותה משם כשהרגשתי שהיא יכולה כל רגע ליפול ולבכות את החיים שלה. הנחתי אותה בחדרה בבית החולים ונתתי לה לישון...
מעבר זמן רציני😅
כעבור שלושה חודשים...
נ.מ לירון
שלושה חודשים עברו, הוא לא מתעורר... הרגשתי כל כך לבד.
''נגמר! את חייבת לצאת החוצה!'' אביה ואנה התפרצו לחדר בעודי יושבת על יד מיטתו של ג'ייסון ובוכה. ''לירון את חייבת לקחת את עצמך בידיים! את לא יכולה להישאר פה! את ישנה על כיסאות בקושי מחליפה בגדים ומתקלחת ואוכלת דייסה של בית חולים!'' הן צודקות אני חייבת להמשיך זה מה שג'ייסון היה רוצה... ''צודקות! תהיו מוכנות בשמונה אנחנו יוצאות לבר!'' אמרתי ונשקתי לג'ייסון לפניי שיצאתי מבית החולים.
|||||||||||||||||||||||||||||||||
התלבשתי⬇️
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
החלקתי את שיערי ועשיתי בייביליס בקצוות. התאפרתי עדין, לקחתי בתיק איתי ובו מפתחות, טלפון, מסטיקים, אודם ובקבוק מים. יצאתי לחניה ובחרתי את המרצדס הלבנה היפה של אחי. ''איזה מהממת!'' אביה צעקה כשנכנסה למכונית בדרכינו לאנה ''מי זאת היפה הזאת!?'' אנה צעקה גם היא והמשכנו לנסוע.
''שלוש טקילה!'' צעקתי לברמן שפלירטט עם אנה. הם היו כל כך חמודים ביחד. הוא הגיש לנו את המשקאות מלווה בקריצה ושתיתי את הכוס בשלוק. אחריי בערך חמישה נגררתי עם אביה ואנה לרחבת הריקודים. התנענעתי מצד לצד כאילו רק אני פה. הרגשתי אין ספור ידיים נדבקות אליי והעפתי אותן ממני. התיישבתי על יד הבר, מותשת. ''שניי שוטים, וויסקי!'' צעקתי לברמן שלא לקח את הזמן והגיש לי אחרי שניה. שתיתי בלי הפסקה, לא חושבת על כאב הראש שאקבל מחר... ואז צלצול טלפון קטע את מחשבותיי... שיחה:
ב-בית חולים ל-לירון
ב: גברת לירון?
ל:זאת אני
ב:רצינו להודיע לך שאדון לאון, התעורר...
ל:אני כבר מגיעה
סוף שיחה
''אנה!!!! אביה!!!!'' צרחתי את חיי בניסיון לחפש אותן. את אנה מצאתי מתמזמזת עם הברמן ואת אביה רוקדת. ''התקשרו מבית החולים. ג'ייסון התעורר!'' צעקתי ביחד איתן. נסענו מהר ככל האפשר לבית החולים ונכנסנו.
''ל...לירון?'' נכנסתי לחדרו של ג'ייסון המבולבל ''ששש אל תתאמץ, תנוח'' חייכתי אליו ''מ...מה עם ר...וי?'' ''הוא בכלא, אין לך מה לדאוג'' וליטפתי את פניו והתיישבתי לידו.
התנשקנו, סוף סוף. התגעגעתי לתחושת החיים בשפתיו. ''התגעגעתי אליך'' הוא לחש ואני לחשתי בחזרה ''גם אני'' התנתקנו מהנשיקה וחייכנו אחד אל השני. וכמו בכל סרט רומנטי, מישהו חייב להפריע באמצע. ''אדון לאון, חתמו לך על האישור ואתם משוחרים, החלמה מהירה ותשתדל יותר לנוח'' הוא חייך אלינו ופתח את הדלת כשייצאנו. ליאם חיבק אותו, אביו נישק את ראשו ורוני מחצה אותו.
סופסוף ביחד!
אז בנות! שניי פרקים לסיום! רוצות עונה שניה??? אז תהנו מהמחצית החדשה ותזכרו שהציון לא חשוב! או כמו שאמרה אליאנה תדהר: 'כל אחת משנה'(מייפסטיגל, אליאנה תדהר שנת 2021😅)
