פרסי ג'קסון וטורניר הקוסמים המשולש

החלום

הבהרה- אני מכחישה את גורלו של אפולו כי ג'ייסון נחוץ בסיפור (וגם כי אני לא רוצה שהוא ימות), הסיפור קורה בשנה הרביעית קצת לפני טורניר הקוסמים המשולש.

נ.מ פרסי
"לילה טוב אנבת'" אמרתי ונישקתי אותה, היא צחקה "לילה טוב פרסי" היא השיבה לי, הבטתי בה, באנבת' שלי, האדם (או החצוי, לא משנה) שאני אוהב יותר מכל אחד בעולם, ראיתי בעיניה שהיא מודאגת משהו. "מה מציק לך?" שאלתי, היא עשתה פרצוף מודאג "פשוט פרסי... בפעם הקודמת שחשבנו שיש לנו קצת שקט הרה חטפה אותך והתחילה נבואת השבעה, אני לא רוצה עוד קרבות, אני רוצה עוד זמן איתך, אני לא מוכנה לאבד אותך שוב" חייכתי אליה "זה לא יקרה" אמרתי "גם אם האולימפוס יחרב אני לא יעזוב אותך, אני פה איתך עד הסוף" היא חייכה אלי "מוח אצה" היא אמרה ונישקה אותי "אז לך לישון כבר או שאני אגרור אותך למיטה!" היא הוסיפה, גיחכתי "כן המפקדת" הצדעתי לה והלכתי למיטה, קיוויתי לילה שקט אך לא קיבלתי את מבוקשי.

"פרסי" אמר קול בחלומי, זיהיתי את הקול של פוסידון, "אבא" אמרתי "מה אתה עושה כאן?" אי נוחות נראתה בפניו "תקשיב, אני יודע שזה לא מוצא חן בעיניך אבל יש עוד משא חיפושים" "מה?! אחרי כל זה זאוס החליט שלא הספיק לי?! סוף סוף אחרי שליאו חזר ויש שקט במחנה מפילים עלי עוד משהו?!" "אני יודע שאתה לא רוצה עוד סיבוכים אבל אתה צריך לשמור על ילד בשם הארי פוטר, אם לא תעשה זאת, הוא ימות וכל עולמו יושמד" הנהנתי, הוא יודע מה להגיד כדי להפעיל אותי, "אני מבין אבל מה זאת אומרת עולמו? מי הוא? מה אני צריך לעשות?" פוסידון חייך "אני אסביר, בארוחת הבוקר תבקש עשרה פאנקייקים כחולים" חייכתי, זה לא יהיה קשה במיוחד, "תקריב לי שלושה מהם ותבוא אל אגם הקאנו אני אחכה שם ואסביר לך" טוב זה עדיין לא קשה במיוחד אבל יש בזה פחות פאנקייקים כחולים "טוב אני מסכים, אני יעשה את זה" פוסידון חייך "טוב" הוא אמר והתפוגג.
התעוררתי, הסתכלתי מה השעה וראיתי שעכשיו 10:12 מה שאומר שאיחרתי לארוחת בוקר, נזכרתי בדבריו של אבי ומיהרתי לחדר האוכל.
"מוח אצה!" שמעתי את אנבת' קוראת לי "אנבת'!" אמרתי ובאתי אליה "מה קורה?" היא שאלה " אני בסדר איך את?" השבתי "קצת עייפה אבל בסדר" "סיוטים?" שאלתי "כן, אבל לא משהו רציני" היססתי, לא ידעתי איך לספר לה, אני לא יכול להסתיר ממנה משהו ועוד משהו חשוב אבל אני לא רוצה להכניס אותה לסכנה, החלטתי בסוף לדבר עם אבא שלי כדי שיספר לי מה שאני צריך לדעת ואז אני אספר לה. "מוח אתה הכל בסדר? אתה נראה כאילו אתה חושב על משהו לעומק ואני יודעת שזה לא קורה הרבה" עשיתי פרצוף נעלב "לא יפה!" אמרתי, היא רק צחקה נישקתי אותה ואז ראיתי את כירון מסתכל עלינו במבט חמור, לא ישבתי בשולחן שלה אבל כירון ידע שאם הוא לא יעיר לנו כל החניכים יעשו את זה. "חייב לזוז" אמרתי לאנבת' והלכתי לשולחן שלי. 'עשרה פאנקייקים כחולים' חשבתי והצלחת מילאה את בקשתי. לקחתי את הצלחת והתקדמתי אל האש "פוסידון" אמרתי והקרבתי שלושה מה פאנקייקים הרחתי את העשן וכרגיל היה לו ריח מדהים, אבל הפעם היה לו גם ניחוח חזק של ים. ידעתי שזה אישור מאבי שהוא קיבל את המנחה, חייכתי והלכתי לאכול, אכלתי בצורה מנומסת ומתורבתת. מה נראה לכם טרפתי את האוכל שלי במהירות של שואב אבק על סטרואידים והתקדמתי אל האגם, ואבא באמת חיכה לי שם במכנסי הבמודה הירוקים וחולצת ההאוואי שלו, התקדמתי אליו והתיישבתי על המים. "אז" אמרתי לו "אני חושב שאתה חייב לי כמה הסברים"