פרסי ג'קסון וטורניר הקוסמים המשולש

תדמיינו שיש פה שם ממש טוב שמתאים לפרק

נ.מ פרסי
התעוררתי כששמעתי את דלת האוהל נפתחת, אנבת' הציצה מהפתח, "פרסי, דמבלדור נמצא פה, הוא אמר שכל המתחרים צריכים לבוא לאנשהו עוד בערך שעתיים" היא אמרה לי, "אוקיי!" אמרתי לה והלכתי להתארגן, אחרי שסיימתי לצחצח שיניים הלכתי לחדר האוכל ( או אוהל האוכל? לא יודע) ומצאתי שם את אנבת' קוראת ספר וקערת הקורנפלקס שגנבה מפייפר על ברכיה, "בוקר טוב חכמולוגית!" אמרתי לה ונישקתי את מצחה, "בוקר טוב" היא השיבה לי ונתנה לי נשיקה, חייכתי וחזרתי למקומי, אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי החוצה.
"פרסי! הארי כאן הוא קורא לך!" קראה לי הייזל "אוקיי אני בא" השבתי לה "רגע, אבל הבטחת שנתאמן עכשיו!" מחה ג'ייסון "אה, נכון, אז הייזל את יכולה לשאול את הארי אם הוא יכול לבוא רגע?" שאלתי, "כן" היא ענתה והלכה, אחרי כמה שניות היא חזרה והארי איתה, "היי הארי" אמר ג'ייסון בעודו מכין את חרבו, "היי" הוא ענה "מה אתם עושים?" הוא שאל "מתאמנים" עניתי לו "רוצה לראות?" שאלתי "כן" הוא אמר עם חיוך קטן על פניו "מתחילים!" צעקה אנבת' והתחלנו להילחם.
נלחמנו כמו שדים, הודפים, ותוקפים, מחפשים נקודות תורפה ומנצלים הסחות דעת שצצו, ריינה ואנבת' צעקו לנו עצות וכל השאר באו לצפות, הם התעניינו כי עדיין לא ידענו מי ינצח, סך הכל הכוחות היו די שווים, הארי היה נראה כמו ילד קטן בלונה פארק שהרגע עלה בפעם הראשונה על רכבת הרים, חוד החרב של ג'ייסון הבזיק שוב, וחזרתי להתמקד בקרב, מבטו של ג'ייסון ננעץ במשהו מעליי ולשבריר שנייה שמתי לב לילדים מהוגוורטס באים וצועקים מהתרגשות ומפחד, חייכתי וניצלתי את הסחת הדעת הזאת, הסתערתי אל ג'ייסון, התגלגלתי מתחתיו והפלתי אותו, הצמדתי את חרבי לגרונו, מה שסימל את סיום הקרב, ג'ייסון חייך והורדתי את חרבי ועזרתי לו לקום, החלפתי איתו כיף "יפה" הוא אמר לי, מתנשף ומזיע, "כן, היית טוב גרייס" השבתי לו, מתנשף גם אני, הארי בא אליינו בריצה כשהוא מחייך חיוך ענק "זה היה מדהים!" הוא אמר לי "איפה למדתם להילחם ככה?" "זה הרבה שנים של אימונים, מלמדים אותנו בבית הספר גם איך להילחם בכלי נשק" עניתי לו "למה רון נועץ בנו מבטים?" שאל ניקו את הארי וכרגיל הקפיץ את כולנו, אני צריך לבקש מליאו לבנות מכשיר מיוחד שיאתר את ניקו, "הוא חושב ששמתי את השם שלי בגביע האש בגלל רדיפת פרסום וכועס כי לכאורה לא שיתפתי אותו" ענה הארי שהפעם התאושש די מהר מההפתעה "ו- רגע, באתי לקרוא לך כי עושים איזה משהו בשם שקילת שרביטים, הם צריכים שם את כל המועמדים" "אבל אין לי שרביט" אמרתי בלחץ "אז תביא את החרב שלך" ענה לי הארי, רעיון לא רע, חגרתי את החרב על החגורה שלי כי הפעם לא יכולתי להפוך אותה לעט, זה יעורר יותר מידי שאלות ואני אצטרך לענות אליהן, יופי, חשבתי, אם נמצא מורה מפלצתי או תלמיד עויין אני אוכל להרוג אותם, ובמחשבה הזאת הלכתי עם הארי לטירת הוגוורטס (ובדרך הוצאנו לשון לרון ולמאלפוי שבהו בנו בשנאה כי אנחנו כאלה ילדים בוגרים ואחריים, אבל למי אכפת מהפרטים, פשוט הלכנו והתחצפנו).
"הארי! הנה אתה, אני רוצה לסיים את הכתבה עלייך!" אמרה לנו אישה די מכוערת עם תלתלים ותסרוקת מוזרה "ריטה סקיטר אין לי זמן עכשיו" הארי ענה בסובלנות אך ראו שהוא מתאפק לא לצרוח עליה "תמיד יש זמן, עכשיו בוא" היא אמרה, עדיין בחיוך מאולץ "לא" אמרתי לה, החיוך שלה נמס בצורה מכוערת, זה נראה ממש מצחיק והתאפקתי לא לצחוק "ומי אתה בדיוק שתקבע? אני לוקחת אותו לסיים את הכתבה ואתה לא תפריע לי!" "אמרת משהו?" אמרתי באיום, ושמתי את ידי על אנקלוסמוס בטעות, היא נלחצה, "קח אותו" היא סיננה בכעס ועזבה, "תודה" חייך אלי הארי, "אין על מה" אמרתי "אני שונא עיתונאות" אמרתי "למה?" שאל הארי ומיד כיסה את פיו "סליחה, אני יודע שזה משהו אישי, אם אתה לא רוצה-" "זה בסדר" קטעתי אותו והוא נרגע "פשוט הייתי בעיתונים כמה פעמים, זה לא היה כיף" "אה" הוא אמר לי, אחרי זה הלכנו בדממה עד שקטעתי אותה, "תנסה לדבר עם רון" אמרתי "ניסיתי" הוא אמר בקול אומלל "הוא לא מסכים להקשיב" זה הזכיר לי שזאוס האשים אותי בגנבת הברק והייתי צריך להחזיר אותו "תנסה להוכיח לו במעשים, לא במילים, רק ככה הוא יאמין לך" הוא חייך חיוך קטן "אני אנסה" הוא אמר, המשכנו ללכת בשתיקה.

פרק ראשון בספישללללל
שכחתי לציין שזה ספיישל של שלושה פרקים
ויהיו עוד ספיישלים כאלה .

ו- 🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁

קבלו במציאות כפיים את הפינה החדשה

שיעורים לחיים!!!
כל פעם אני אפרסם כמה שיעורים לחיים, יש לציין שהם נכתבו על ידי פאנגירל משוגעת עם אובססיה לחתולים שבטח שמתם לב אליה אז אם תשימו לב שזה ממש מטומטם אל תבואו אלי בטענות

1: תמיד תקראו ספר בשיעור אם אתם לא רוצים לאבד את שפיותכם בגלל שיעמום יתר

וזה הכל לעכשיו, תודה שקראתם (או שלא, לא שופטת)