המעבר המסעיר

פרק 1 - היום הראשון בבית החדש

התעוררתי על המזרן הקשה שעל הרצפה. בהיתי בתקרה והרגשתי את הדמעות יורדות. למה דווקא אני?
כשההורים הודיעו לנו שאנחנו עוברים דירה, התרגשתי מאוד אך לאט לאט הבנתי את המשמעות של זה. זה אומר שאני עוזבת את קים, החברה הכי טובה שלי מאז היסודי. אני עוברת לצד השני של העיר, אותו אני בכלל לא מכירה. מה אם אלך לאיבוד? מה אם לא אצליח להכיר חברים? מה אם אאבד קשר עם קים? מיליון ואחד שאלות צצו בראשי והרגשתי את החרדה עולה בי. ננסה להסתגל אמרתי לעצמי.
קמתי מהמזרן והסתכלתי על החדר. הכל היה קופסאות. המיטה החדשה והארון עדיין לא הגיעו.
הלכתי לחדר השירותים וצחצחתי שניים. זה הבית שלי עכשיו? אני מעדיפה את הבית הקודם... ״היי בוקר טוב״ אמרה לי ליה עם פיג׳מת המיקי מאוס שלה בעודה גם כן נכנסת לחדר האמבטיה. ״היי״ צחקקתי מסתכלת עליה. השיער שלה הארוך שלה היה מבולגן לגמרי והיא נראית כאילו לא ישנה שבועיים. ככה זה ליה בבוקר. ״חה חה מצחיק מאוד״ השיבה לי בציניות למשמע הצחקוק שלי. ליה גדולה ממני בשלוש שנים והיא ממש יפה. יש לה שיער חלק וחום עם עיניים חומות מרהיבות. ״אל תפריעו לאמא, היא הייתה ערה מאז שבע בבוקר. היא מאוד עייפה״ אמר אבא שלי בעודו עובר ליד חדר השירותים.
סיימתי את אירגוני הבוקר וירדתי למטה(ה.כ המטבח, הסלון וחדר האורחים נמצאים בקומה למטה וחדרי השינה למעלה). ״היי אמא״ אמרתי ישנונית. ״היי״ אימי ענתה לי בקרירות. היא לבשה ג׳ינס בהיר עם חולצה אפורה ושערה היה אסוף לקוקו נפול. היא אפילו לא הרימה את מבטה מהסירים. היא הגניבה מבט קטן אליי. ״אוי למה עוד לא התלבשת? לכי למעלה להתלבש. נו!״ רטנה בעודה עדיין לא נותנת לבת שלה בוקר טוב אמיתי.
עליתי חזרה למעלה ובחרתי לי בגדים מהמזוודה.
שמתי עליי ג׳ינס שורט כחול כהה , חולצה קצרה בצבע לבן ומעל סוודר ורוד דק.
ירדתי חזרה למטה ואימי סוף סוף הסתכלה אליי. ״או, סוף סוף את פה. לקחת את הזמן שלך, אה?״ אמרה בטון שכזה. ״כן אני פה לבושה, מרוצה?״ החזרתי באותו טון. אימי עזבה את הסירים בפעם הראשונה, מאז שבע בבוקר מסתבר, רק בשביל להוריד לי סטירה. ״אל תדברי אליי ככה! שמעת?!״ אומרת אמא צורחת לי באוזן. ״כן אמא״ מלמלתי והשפלתי את מבטי. ״מה אמרת?!״ ״כן אמא״ אמרתי בקול ברור יותר. ״יופי״ ענתה לי אמא וחזרה לסירים. נאנחתי ושמתי לי לאכול. וידאתי שאני לא בטווח הראייה שלה גלגלתי עניים כל כך חזק אני בטוחה שהם יצאו מהמקום. בפעם האחרונה שגלגלתי עניים מולה או מול אבא שלי... בואו נגיד שהעור שלי לא היה בגוון החיוור שלו אלא בגוון כחול.
עליתי ולקחתי את קופסאת הכדורים ועצרתי לרגע רק כדי להסתכל במראה קטנה שיש לי בפינה של החדר. השיער הכתום היה נפוח ומבולגן. העובדה שהוא היה בקרה לא עזר. ירדתי חזרה למטה ואבא שלי ישב בשולחן אוכל בטלפון. אמא שלי הורידה מבטה מהסירים רק כדי להסתכל בטלפון לרגע. הם נראים כמו מתבגרים שדבורים לטלפון. לקחתי את הכדור וסיימתי לאכול.
״תשאבי את החדר של אלה״ אמר אבא בחוסר התעניינות. אלה קטנה ממני בחמש שנים והיא ממש אוהבת לעצבן אותי. היא מסובבת את ההורים על האצבע הקטנה ואפילו מצליחה לפעמים להשיג את ליה לצד שלה. ״אבל היא ישנה״ השבתי. ״אז תעירי אותה, מפגרת״ אמרה אמא שלי. ״כן אמא. כן אבא״ אמרתי עולה למעלה. הלכתי לחדר של אלה וליטפתי פה את הראש. כשהיא רוצה היא יכולה להיות מלאך. נאנחתי ‏והרמתי את התריס. אלה מלמלה משהו ושפשפה את עינייה. ״בוקר טוב״ אמרתי בקול מתוק. ״תעזבי אותי בשקט, מעצבנת״. יאפ. זה בדיוק מה שחשבתי שיקרה. ״אבא ביקש ממני לשאוב פה אלה״ אמרתי מסבירה את עצמי. היא סוף סוף קמה, מתמתחת ויורדת למטה.
שאבתי את החדר שלה וחזרתי לחדר שלי. פתחתי את הטלפון וראיתי הודעה מקים.

קימוש: היי אני אהיה אצל דודים שלי לשאר סוף השבוע

את/ה: אוקיי. תהני

קימוש: :)

סגרתי את הווטצאפ ועברתי לאינטגרם. ראיתי שקים העלתה סטורי שהיא בחו״ל. כן בטח חשבתי לעצמי מגלגלת עיניים.
פתאום הטלפון התחיל לצלצל ושמה הופיע על המסך. פרפרים הופיע בבטן שלי וישר עניתי.

״היי מאיה״ שמעתי את הקול יפה שלה בטלפון. ״ה-היי רותם״ אמרתי בקול קצת רועד מהפרפרים. פאק חשבתי לעצמי עכשיו היא תחשוב שאני פתטית... ״איך את?״ היא שאלה. ״אני בסדר. את יודעת, ריבי בוקר רגילים״. רותם כבר יודעת על ההורים שלי. ״מצטערת לשמוע את זה. היית רוצה להיפגש היום?״ השיבה, יודעת שזה תמיד עוזר לי לצאת קצת מהבית. ״אני לא יודעת אם ירשו לי״ עניתי. ״אוקיי. תכתבי לי אם קורה משהו. אני אוהבת אותך״ ״ג-גם אני״ אמרתי. תמיד עושה לי פרפרים לשמוע אותה אומרת את זה. ״ביי מאיה״ אמרה וניתקה.
רותם היא חברה שלי מאז אמצע חטיבת ביניים. היא ידעה הכל עליי וידעה שההורים שלי לא יאשרו אותנו.
טוב אמרתי לעצמי מה עושים היום?

אשמח לחוות דעת על הפרק הראשון!