המעבר המסעיר

פרק 14

⚠️יש חלק של 18+⚠️
הבטתי מהחלון. אנחנו עדיין על האדמה. לא זזנו. אחרי שלוש שעות בשדה התעופה עלינו סוף סוף על המטוס. עברו שלושה שבועות מאז ה״פריצה״ לבית שלי. לא ראיתי או שמעתי כלום מאמא שלי או מאף אחד.

העברתי את מבטי אל אלה שהתעסקה עם התיקים שלנו. חיוך קטן נמרך על פניי. היא הבחינה בי מתסכלת עליה והשיבה חיוך.

לאחר כמה דקות של וויכוח עם התיקים היא פרשה והתיישבה לידי. היא חגרה את עצמה והעבירה את מבטה אליי. ״אז מה קורה? את באה לפה הרבה?״ שאלה בסרקסטיות. צחקקתי קלות.

״תגידי ילדה יפה״ היא התחילה להגיד. ״אפשר את המספר שלך?״ אמרה בפלרטטנות. התפקעתי מצחוק וסטרתי למצחה. ״לא, סליחה. יש לי חברה״ החזרתי, ממשיכה את המשחק.

״באמת?״ אמרה כאילו בהפתעה. ״מי זאת?״
״את לא מכירה?״ אמרתי בגיחוך. ״היא מאוד מיוחדת״ לחשתי לה באוזן. ״באמת?״ לחשה לי חזרה. הקול שלה עשה לי צמרמורת.

לפתע המטוס התחיל לזוז ותפסתי ביד אחת את הכיסא ובשנייה את ידה של אלה. ״היי היי״ היא פנתה אליי. הבטתי בה. ״הכל בסדר״ אמרה וליטפה את ידי.
המטוס התחיל ליסוע ואני ניסיתי להסדיר נשימה.

לאחר כמה דקות המטוס עצר ופחקתי את עיני בבאת אחת. ״הכל טוב מאיה״ אמרה אלה מלטפת את ידי. נאחתי בכבדות והבטתי בחלון. מחשבותיי נדדו.

נ.מ אלה
היא נאנחה בכבדות והעבירה את מבטה אל החלון. הסתכלתי עליה ממושכות ותהיתי איך זכיתי בה. אני זוכרת איך היא הגיבה לפני שבועיים כשרק הזמנתי את הטיסה.

זה היה... קשה. אבל היא חזקה. גם נפשית וגם פיזית. ואני אסירת תודה שיש לי אותה.
לפתע המטוס התחיל שוב לזוז ומאיה נאחזה בי ובכיסא שוב בחוזקה.

שילבתי את את ידי בידה ונשקתי לגב ידה. היא הביטה בי ועיניה נצצו מדמעות. משכתי אותה לחיקי וחיבקתי אותה חזק. ככה העברנו את עשר הדקות הראשונות של הטיסה.

~

המטוס התייצב ואורות המורים שאפשר לשחרר את החגורה נדלקו. אלה מיהרה לשחרר את חגורתה ולהימרח על הכיסא. צחקקתי למראותיה.

היא הפנתה את מבטה אליי כששמעה את צחקוקי וחייכה אליי מבט קטן. ״את בסדר עכשיו קטנה?״ שאלתי והיא חייכה למשמע הכינוי. ״אני בסדר״ אמרה בשקט וחזרה לשבת נורמלי על הכיסא.

שמתי את ידי על ידה ועם ידי השנייה ליטפתי את לחייה. הורדתי את ידי לעורף שלה ומשכתי אותה לנשיקה. שנייה לפני ששפתינו נפגשו המטוס רעד קלות ומאיה במהרה נאחזה בכתפיי וקברה את פניה בצווארי.