פרק 4 - עבר

207 6 2
                                    

סליחה שלא העלתי לאחרונה.

בהיתי בלי אמון באדם שדיבר עם אמא שלי. לכמה רגעים הייתי בלתי נראית ונראה שהם לא שמו לב אליי.
״מאיה?״ לפתע אמא שלי שאלה מעירה אותי ממחשבותי.
״כ-כן סליחה״ עניתי הולכת אליהם. ״תראי מי הגיע!״ היא אמרה ועלתה למעלה. ״היי מאיה״ הוא אמר בחיוך. ״מה אתה עושה פה רון?״ סיננתי. ״אוי נו באמת. לא התגעגעת אליי?״ שאל והתקרב לתת לי חיבוק. ״לא״ דחפתי אותו ממני.

הוא הביט בי באי אמון מוחלט. ״מה קרה?״ שאל תמים. ״אני זוכרת מה עשית לי!!״ צעקתי. ״מאיה?״ לפתע נשמע קול מאחורי. הסתובבתי לראות את רותם על המדרגות. היא הייתה לבושה עם חצאית שחורה וחולצה אדומה כהה. היא יפייפיה. ״מה קורה פה..? שמעתי צעקות״ אמרה יורדת את שאר המדרגות. ״מי זה?...״
״...״

נ.מ רותם

״מי זה?...״ שאלתי מבולבלת.
״...״
״מי זה???״ חזרתי על השאלה. ״אני רון״ אמר האדם שעמד ליד מאיה, שובר את השתיקה. ״או יופי אני מכירה לגמרי עכשיו״ אמרתי בציניות. ראיתי בעיניו בצבוץ של כעס אבל הוא נעלם בשנייה. ״אני חב-״ ״תסתום״ אמרה מאיה קוטעת אותו. התקדמתי אליה ותפסתי את הסנטרה. הרמתי את ראשה אליי ונדהמתי ממה שראיתי. היא על סף דמעות. העברתי את מבטי אל רון ואש פרצה בי.

התקדמתי אליו ובשניה הוא היה על הרצפה ואני מעליו חונקת אותו. ״ר-רותם״ שמעתי את מאיה מאחורי. הייתי רוצה להסתכל עליה אבל החוק הראשון בהגנה עצמית זה לא לאבד ריכוז. קמתי ממנו עדיין מחזיקה את צאוורו. ״תקשיב לי טוב״ סיננתי אל אוזנו. ״כשאני משחררת אותך, אתה עף מפה ולא חוזר. ברור?״

הוא הנהן לאט לאט, מתקשה לנשום. שחררתי אותו ‏בבת אחת והוא נפל על הרצפה. הוא רץ החוצה מסדיר נשימה.
״מטומטם״ לחשתי. ״את בסדר?״ פניתי למאיה אך כשהסתובבתי לא היה אף אחד. איפה את?

נ.מ רון

היא שחררה אותי ורצתי החוצה. מה הבעיות שלה?? יצאתי מהבניין והתקשרתי לאבא שלי.

-חיוג-
הלו?
אבא? זה אני
נו? איך הלך?
הייתה שם מישהי והיא גירשה אותי...
גירשה??? מה אתה נקבה?! חסר תועלת...
אבא היא חנקה אותי!
אוי מסכן. רוצה לכבות לי על הכתף?
...
אני אגיד לדן לאסוף אותך.
-ניתוק-

״פאק..״ לחשתי. הלכתי ברחוב בועט בכל דבר שראיתי.
אבא יהרוג אותי... צפצוף מכונית העיר אותי ממחשבותי. הפנתי את מבטי וראיתי את דן יוצא מהמכונית שלו. הוא התקדם אליי והבטיח עמוק בעיני. ״מה קרה?״ שאל. כנראה משהו על הפרצוף שלי הסגיר אותי. ״הוא קרא לי בשמות שוב״ מלמלתי. דן נאנח בכבדות והשפלתי את מבטי. ״אתה בסדר?״ שאל. ״כן״ אמרתי. ״אתה יכו-״ ״אני לא רוצה לדבר דן״ קטעתי אותו.
״אוקיי״ ענה ופנה אחורה. הלכתי אחריו לאוטו ונסענו הביתה.

נ.מ רותם

״מאיה?״ שאלתי שוב. שוב אין תשובה. היא לא בסלון.
עליתי למעלה ודפקתי על הדלת שלה. ״מאיה זו אני. תפתחי לי״ ביקשתי. אין מענה. פתחתי את הדלת ו... לא.

״מאיה!״ צעקתי ורצתי אליה. היא ישבה בפינה, עם הברכיים אל החזה שלה, יד אחת מחבקת אותם והשנייה משוחררת על הרצפה מחזיקה... סכין. ״מאיה...״ התיישבתי מולה והרמתי את סנטרה. עינייה היו אדומות וטיפות היו על לחיה. לקחתי ממנה את הסכין והעפתי אותו לצד השני של החדר. ״א-אמא שלי תראה..״ היא גמגמה. ״סגרתי את הדלת מאיה״ הרגעתי אותה.

״למה מאיה?״ שאלתי. ״ה-הוא..״ היא התחילה. מה הוא עשה לה?! ״מה?״. ״הוא האקס שלי רותם...״ היא לחשה משעינה את ראשה אל הקיר. עוד דמעה ירדה. ״ו? למה את בוכה??״ שאלתי לחוצה. ״היה לי קשה לראות אותו שוב אחרי..״ היא עצרה ועוד יבבה נפלטה מפיה. ״...אחרי שהוא בגד בי״ היא הפילה את הפצצה. בהיתי בה חסרת מילים. מה?? היא לא סיפרה לי על זה עד עכשיו...

״ידעתי שהייתי צריכה להרוג אותו...״ מלמלתי. היא צחקקה קצת מבעד לדמעות. ״אבל מאיה..״ התחלתי. היא הורידה את מבטה אליי. ״זה...״ הרמתי את ידה הפגועה. ״...הוא לא שווה את זה״ המשכתי. ״שנייה״ אמרתי וקמתי. פתחתי את הדלת ויצאתי סוגרת אותה אחרי.

נ.מ מאיה

״שנייה״ היא אמרה משחררת את ידי. היא קמת ויצאה. לאן את הולכת? חשבתי. הבטתי בידי. היא הייתה מלאה חתכים בפרק יד. נאנחתי והשענתי את הראש שוב על הקיר. קול של דלת נפתחת הקפיצה אותי. ״זו אני״ אמרה רותם בתגובה.

היא התכופפה אליי הושיטה את ידה. שמתי את פרק ידי על כף ידה והיא בחנה אותו. היא עטפה את ידי בתחבושת וקשרה אותה. כל כך חזקה אבל כל כך עדינה חשבתי מגחכת.

רותם הרימה את מבטה אליי בתגובה לגיכוח. ״אני אוהבת אותך״ אמרתי לפתע. היא עצרה את מעשיה והביטה בי עמוק בעיניים. ״גם אני אוהבת אותך״ ענתה לי ברצינות.

היא תפסה את סנטרי ונישקה אותי. אבל נשיקה עדינה. לא תשוקתית אלא ארוכה ואוהבת. ״אבל אל תעשי את זה״ לחשה כשהתנתקנו. השפלתי את מבטי אני היא הרימה את ראשי שוב. ״טוב?״ שאלה. ״אוקיי״ עניתי בחיוך קטן.

היא הצמידה את שפתינו שוב בתשוקה. לפפתי את ידי סביב צוורה והיא אחזה במתניי. קמנו ביחד והלכנו לכוון המיטה. נשכבנו על המיטה כשאני מעליה.

לפתע הטלפון של רותם התחיל לצלצל. היא נאנחה וקמה לענות. ״הלו?״ ענתה. ״אוקיי״ אמרה. הסתכלתי עליה בשאלה. ״טוב. ביי״ סיימה ופנתה אליי. היא עלתה עליי שוב ונישקה אותי.

״מי זה היה״ אמרתי דוחפת אותה קצת ממני. ״אמא שלי. אני צריכה להיות בבית עד ארבע״ ענתה וחזרה לנשק אותי. ״זה לא עשרים דקות?״ שאלתי מתנתקת ממנה. ״פאק נכון״ היא מלמלה וקמה ממני

אחרי כמה דקות היא כבר הייתה בפתח הבית. ״ביי״ אמרה וסגרה את הדלת. ביי רותם... חשבתי לעצמי.
וככה נגמר סוף השבוע שלנו.

מה אתם חושבים שחסר?

המעבר המסעירWhere stories live. Discover now