פקחתי את עיניי לתקרה בחדר של אלה. מתי נרדמתי?
התיישבתי על המיטה והתמתחתי. מה השעה? חא היה לי כוח לבדוק. שמתי עליי סוודר שחור של אלה וירדתי למטה. ״אלה?״
קראתי. לא היה מענה.
רגליי פגשו את הרצפה הקרירה כשקלטתי את אלה יושבת ליד השולחן. היא ישבה מול משהו שנראה כמו מפה והטלפון שלה. מרפקיה היו על השולחן וכפות ידיה כיסו את פניה. היא לבשה טרנינג אפור וחולצה ארוכה דקה בצבע שחור.
״אלה?״ שאלתי שוב והיא מייד הרימה את מבטה אליי. עיניה היו אדומות מבכי. היא ניגבה את דמעותיה וחייכה אליי. החזרתי לה חיוך עצוב. ״הכל בסדר?״ שאלתי מתקדמת אליה. ״כן כן אני בסדר״ היא השיבה.
״באמת? ובגלל זה בכית? כי את בסדר?״ שאלתי שוב מחבקת את כתפיה. היא נאנחה וסימנה לי לשבת בכיסא לידה. ״מאיה...״ היא התחילה. הבטתי בה המבט שואל. ״אנחנו צריכות לברוח מהארץ״ היא אמרה לבסוף.
נ.מ אלה
״אנחנו צריכות לברוח מהארץ״ אמרתי. צפיתי בה כשכל הצבע בפניה ירד. ״ל-לברוח מהארץ...?״ היא חזרה אחרי בחוסר אמונה. ״מאיה תקשיבי״ התחלתי, מנסה להרגיע אותה, לנחם אותה, להסביר לה.
״אמא שלך מחפשת אותך והיא לא תנוח עד שתמצא אותך. המצלמות אבטחה בבית הספר שלך כמראה ראה את הלוחית זיהוי שלי והמשטרה בדרך תיהיה בדרכה לפה״
היא לא ענתה. ״לאיפה נלך?״ היא שאלה לבסוף. ״זה אני מה שאני מנסה להבין״ עניתי. ״מאיה אני יודעת שזה קשה... ואני לא רוצה שיהיה לך קשה״ אמרתי. היא הסתכלה עליי. ״אבל אנחנו צריכות לעשות את זה״ המשכתי, לוקחת את ידה בידי. ״כדי שלא יהיה לך קשה יותר בהמשך״ אמרתי מסיימת.
״אני יודעת״ היא ענתה בשקט. אספתי אותה לחיבוק והחזירה לי חיבוק. ״עכשיו באמת״ היא אמרה משחררת. ״לאיפה נלך?״
לא עניתי. היא רק החזירה לי חיבוק. ״אני יודעת לאן״ אמרתי לאחר כמה רגעים.
היא התרחקה קצת כדי להביט בעיניי. היא חיכתה להמשך. ״אני התכוננתי להזמין טיסה״ המשכתי. ו....? עיניה שאלו. ״אבל אין לי מספיק כסף״ אמרתי נאנחת. היא המשיכה להסתכל עליי.
לפתע היא הרימה את גבותיה למעלה כאילו מופתעת או שבא רעיון לראשה. ״מה אם... לי יש מספיק?״ היא אמרה בחיוך. ״או, לפחות יהיה לי״ היא הוסיפה בערמומיות. ״מה...״ התחלתי להגיד.
היא פרצה בצחוק והתרחקה כדי להחזיק את בטנה. ״זה נשמע כאילו את מתחננת לפרוץ לבנק״ אמרתי מצחקקת. ״משהו כזה״ היא ענתה היא צוחקת. פניי הרצינו באחת. ״מה?״ שאלתי ברצינות. היא באמת אמרה את זה עכשיו?
״רגע רגע תקשיבי״ היא התחילה להסביר בתגובה לפניי. ״יש לי עדיין את המפתח לבית שלי״ היא אמרה. נאנחתי כשהבנתי לאן היא חותרת. ״ואת רוצה שניקח מהבית שלך״ המשכתי אותה. היא הנהנה בשקט.
חשבתי לכמה רגעים. ״בסדר״ אמרתי ברצינות וחיוך גדול עלה על פניה. ״בתנאי שזה לא מסכן אותך״ הוספתי. ״אל תדאגי״ היא ענתה. ״יש לי תוכנית״ היא חייכה בערמומיות. ״יכרימינלית״ אמרתי בתגובה מחבקת אותה מאחור. היא רק צחקקה.
־־־־־
אוי ואבוי חשבתי לעצמי בעוד מאיה מתגנבת לבית שלה ופותחת את הדלת באמצעות המפתח שברשותה. היא פתחה את את הדלת מעט וסימנה לי שהכל בסדר. זה הסימן שלי.
התקדמתי לכיוון חלון חדרה כפי שתכננו. התכנית הייתה שהיא תתגנב פנימה, תיקח את מה שהיא תוכל ובמקרה והיא תיתפס ולא תוכל להגיע לדלת, היא תקפוץ מהחלון ואני אתפוס אותה.
־־
עברו כמה דקות והיא עדיין לא יצאה. התחלתי להילחץ קצת. לפתע ראיתי אותה מנופפת לי כשהיא ליד האוטו. נאנחתי בהקלה ורצתי אליה. ״מישהו היה בבית?״ שאלתי מחבקת אותה. היא הנידה את ראשה לשלילה.
״אני שמחה שאת בסדר״ לחשתי ונישקתי את ראשה. היא רק צחקקה והנהנה. ״יאללה בואי נלך״ היא אמרה מתרחקת. הנהנתי והלכתי לכיוון כיסא הנהג כשלפתע שמעתי קריאה.
״מאיה?!״
נ.מ מאיה
״מאיה?!״ שמעתי קול מוכר מאחורי. הסתובבתי והחוורתי, רואה את אמא שלי יוצאת מהרכב שלה. החוורתי ופניתי לאלה שכבר קלטה אותה. אמא שלי התחילה להתקדם אליי מהר ומיהרתי גם אני להיכנס לאוטו של אלה.
״תסעי!״ קראתי בעודי חוגרת את עצמי. ״מאיה!!!״ שמעתי את אמא שלי צועקת ברקע. הסתכלתי במראה וראיתי אותה עומדת בזעם ליד האוטו שלה. הכנסתי מבט ואלה וראיתי שגם היא מסתכלת מידי פעם על המראה.
־
אלה חנתה ליד ביתה ונאנחה. שחררנו את חגורותינו והבאנו אחת בשנייה. לכמה רגעים לא קרה כלום. ואז היא התנפלה על שפתי כמו פנתר רעב. הגבתי גם אני לנשיקה. היא משכה אותי לשבת עליה והמשכנו להתנשק.
״...אני אוהבת אותך״
YOU ARE READING
המעבר המסעיר
Teen Fictionמאיה בת ה-16 המתמודדת עם דיכאון, עוברת דירה עם הורים ואחיותיה לקצה השני של העיר בו היא לא מכירה אף אחד ושום דבר. ההורים של מאיה קשוחים והם אינם יודעים על המיניות של מאיה. האם חייה הדרדרו או השתפרו? בואו ותגלו. מכיל דיכאון, הומופוביה, להט״ב, התעללות
