Summer love

פרק 22

פרק 22:
התעוררתי בבוקר ונזכרתי מיד שהיום אני צריכה להיפגש עם אמא שלי. השעה הייתה אחת עשרה והייתי צריכה לפגוש אותה באחת בצהריים. בלי שום כוח רצון קמתי למקלחת והתקלחתי במהירות. החלטתי ששום דבר לא יהרוס לי את היום הזה. התלבשתי בבגדים יפים, אחרי הכל חשוב לי להרשים את אמא שלי. זה כל כך מוזר שיש לי שתי אימהות פתאום. אני אצטרך קצת זמן להסתגל לרעיון.
אחרי המקלחת ירדתי לקומה למטה ומצאתי ארוחת בוקר גדולה על השולחן. כמו הארוחות האלה במסעדות שכל השולחן מלא באוכל. הייתי ממש רעבה אבל אכלתי קצת כדי לשמור תאבון למפגש עם אמא שלי. הארוחה לא הייתה שקטה כמו הארוחות האחרונות, ואמא חזרה לשיטה שכל אחד יספר איך היה היום שלו. הפעם סיפרנו איך היה אתמול. אם הייתי צריכה לתאר את אתמול הייתי אומרת שהוא היה אחד הימים הטובים שהיו לי. סוף סוף אבא שלי קיבל את העובדה שאני ומייק יוצאים והבין שאני כבר ילדה גדולה. אחרי שיחה ארוכה (אמא דיברה הרבה), השעה הייתה שתיים עשרה וחצי ויצאתי לכיוון בית הקפה. אמא שלי גם הקדימה אז נכנסתי והתיישבתי לידה.
״מה שלומך חמודה?״ היא שאלה בחיוך מתקתק.
״בסדר.״ מלמלתי בביישנות. הרגשתי נבוכה מאוד.
״להזמין לך משהו לשתות או לאכול? אל תתביישי.״ היא שאלה במהירות.
״לא, אכלתי בבית.״ חייכתי. למרות שהבטחתי שאני לא אוכל הרבה, לא יכולתי להיכנע ואכלתי.
״זה בסדר חמודה.״ היא לגמה מהקפה שלה. כל התנועות שלה היו איטיות, וזה היה מוזר כי לדיבור שלה היה קצב מהיר.
״למה הזמנת אותי לפה?״ שאלתי במבוכה.
״רציתי לדבר איתך על אולסי,״ היא נאנחה ״תראי, היא יודעת שאנחנו ההורים הביולוגיים שלך אבל היא לא מקבלת את זה.״
״אני יודעת.״ אמרתי במהירות. היא לא חידשה לי שום דבר על אולסי.
״אני רוצה שתבלי איתה היום ותנסו להתחבר, בבקשה.״ היא ביקשה ממני בעיניים מתחננות. ״נסע אליה עכשיו.״
חשבתי על זה לרגע.
״לא.״
״אליסון, תחשבי על זה רגע חמודה, אני מתחננת.״ הסתכלתי עליה והנדתי בראשי.
״היא רק רוצה לבקש סליחה...״
אחרי מספר שכנועים הסכמתי לצאת איתה החוצה. נכנסנו לאוטו שלה, מזדה חדשה יחסית בצבע שחור, ונסענו. כל הנסיעה היא סיפרה לי על הילדות של אולסי ואני חייבת להודות שהייתה לי תחושה כזאת ... קנאה אולי? אי אפשר ממש להגדיר את התחושה הזאת. היא בסוף עצרה בבית שלא היה שלהם. יצאתי מהאוטו וקפאתי במקומי.
״לאן הבאת אותי?״ שאלתי בחשש. החיוך המתוק שלה התחיל להפחיד אותי.
״אל תדאגי מתוקה אני לא אפגע בך,״ היא חייכה ושני אנשים גדולים יצאו מהבית. ״הם כן, קחו אותה.״
שוב קשרו אותי לעמוד, הפעם נפגשתי שם עם מייק גם הוא היה שם.
״אליסון.״ הוא חייך חיוך חלוש.
״מה לעזאזל קורה פה?״ דיברתי אל האמא החורגת שלי.
״חמודה, אני התחזתי לאמא של אולסי. באמת חשבת שנגמלתי מאלכוהול וסמים? אני מקבלת חצי מיליון דולר על זה שהבאתי אותך לכאן. אז אני הולכת לקבל את הכסף שלי, תהנו ילדים.״ היא אמרה בטון ארסי ויצאה מהמחסן.
״מה את עושה פה?״ שאלתי בלחש.
״חקרתי עליהם, עקבתי אחריהם והם גילו אז ... הנה אני.״ הוא הסביר. הרגשתי שכואב לי הראש.
״תסתמו את הפה,״ האיש השרירי צעק ״את איפה מה שאנחנו רוצים?״ הוא מחץ את הלחיים שלי ביד אחת. הוא הכאיב לי.
״תעזוב אותה אתה מכאיב לה!״ מייק צעק על האיש שהתעלם ממנו.
״תגידי לי.״ הוא צעק עליי יותר חזק והתחלתי לבכות.
״אני לא יודעת ... אני נשבעת ...״ אמרתי והוא עזב אותי. הוא קם ובעט בכיסא.
״בוס, היא לא מדברת, ההורים שלה בחדר השני, לעבור לתוכנית ב׳?״ הוא דיבר אל מכשיר קשר. רציתי למות. הם לקחו את ההורים שלי!
״עזוב, אני אבוא ללמד את הילדה לקח, שאני מקבל מה שאני רוצה.״ קול עצבני בקע מתוך מכשיר הקשר. זה היה הקול של מי שאחראי על כל זה. זאת אומרת שאני סוף סוף אגלה מי זה האיש הנוראי שאחראי על כל זה.
אחרי מספר דקות דלת המחסן נפתחה. גם אני וגם מייק הופתענו לגלות מי עמד בפתח.

זה היה אבא של מייק.

״לאנס, תשאיר אותי עם הבן שלי לבד.״ הסתכלנו על הכניסה כדי לראות את אבא של מייק נשען על כניסת המחסן. הוא נראה מרושע, למרות שבפעמים שנפגשתי איתו ועם אמא של מייק הוא נראה ממש נחמד. מייק החוויר כשהוא ראה את אבא שלו עומד בכניסה ויכולתי לראות שהוא ממש מופתע.
״מייק, אני נותן לך להחליט,״ אבא שלו התקרב אליו וליטף את השיער שלו. ״או שאתה איתי או שאתה איתה.״
הוא מצמץ. אני לא בטוחה שהוא עיכל את זה עדיין.
״אם אני משחרר אותך אתה בורח מפה, ולא חוזר. אני ברור?״ אבא שלו דיבר בקול מאיים.
״ומה אם אני אעזור לה?״ מייק שאל בטון קפוא.
״אתה לא רוצה לגלות.״ אבא שלו חייך חיוך ערמומי.
״מייק, תברח מפה, בבקשה.״ התחננתי אליו כמעט בבכי. הוא רק הסתכל לי בעיניים ואז החזיר מבט לאבא שלו.
״אני נשאר פה.״ הוא אמר בביטחון ואבא שלו עזב את החדר.
״מה אתה עושה?״ שאלתי אותו בעצבים. כעסתי עליו שיש לו הזדמנות לצאת מכל הטירוף הזה והוא לא עושה את זה.
״את זוכרת מה אמרתי לך שבוע שעבר כשליווית אותי החוצה אחרי הארוחה עם המשפחה שלך?״ הוא שאל בחיוך. אני חושבת שבאותו הרגע לא יכולתי לזכור כלום.
״אמרתי לך שהחיים הם כמו הלילה, גם כשחשוך יש את הכוכבים שיאירו לנו את הדרך-״
״ואני הכוכב שלך?״ ספק אמרתי ספק שאלתי והוא הנהן.
״אם אני אעזוב אותך פה, מי יאיר לי את הדרך?״ רק החיוך הקטן שהוא חייך אליי הרגיע אותי.
הערב הגיע ואבא של מייק חזר למחסן. הוא הורה ללאנס לקחת אותנו למקום שבו ההורים שלי נמצאים. לאנס אחז בנו בחוזקה והעביר אותנו למקום שהבוס שלו רצה. ראיתי את ההורים שלי מוחזקים, חסרי אונים בדיוק כמוני. לעזאזל אני ילדה בת 16, המקרה הכי גרוע שאמור לעבור במוח שלי זה שחבר שלי יפרד ממני, או שאני אכשל במבחן ולא שארגון פשע יחטוף אותי בפעם השלישית וידרוש משהו שאני אפילו לא ידעתי שקיים. עכשיו אני יודעת שזה קיים אבל אין לי מושג איפה.
״שמישהו יגיד לי איפה התוכנה, או שהזוג היפה פה ימות!״ הוא כיוון את האקדח על אבא שלי, ואיש אחר כיוון על הראש של אמא שלי. פה כבר נשברתי והתחלתי לבכות. מייק לעומתי כבר התעצבן. הוא הרביץ לאדם שהחזיק גם אותי וגם אותו והתקרב אל ההורים שלי כדי לשחרר אותם. אבא שלו סימן לאיש לכבול אותו שוב אבל מייק אמר שהוא פוחד מילד בן 16, אז אבא שלו ביקש מהאיש לסגת.
״מייק אני אעשה הכל בשביל להשיג את זה, אני ברור?״ אבא שלו שאל באיטיות ובקול ארסי.
״מייק לך משם בבקשה!״ צעקתי לעברו.
״תקשיב לחברה שלך.״ אבא שלו החזיר. מייק התעלם מההערות של שנינו. אותי כבלו לעמוד שהיו שם, ואבא של מייק ביקש מכל האנשים לעזוב ולהשאיר אותנו לבד.
מייק שלף אקדח מהכיס האחורי של אבא שלי וכיוון אותו על אבא שלו.
״גם אני יכול.״ הוא אמר בקול נשבר.
אבא שלו פרץ בצחוק.
״שנינו יודעים שלא!״ הוא לעג.
מייק ירה באוויר, וניצל את העובדה שאבא שלו נבהל בשביל לעזור לאבא שלי לעשות את החתך האחרון בחבלים בשביל שהוא ישתחרר.
״אתה תשלם על זה!״ אבא שלו קרא וירה במייק בכתף. אבא שלי ירה באבא של מייק והתפנה לשחרר אותי ואת אמא שלי. אני מיד רצתי למייק שדמם על הרצפה ומיד התקשרנו למשטרה ואזעקנו אמבולנס. הכל קרה כל כך מהר. השעה הייתה רק שלוש בצהריים. זה היה היום הנוראי בחיי.
--------------------
פרק לפני אחרון! אני מצטערת שאני לא ממשיכה לעוד פרקים פשוט אין לי רעיונות להמשיך את הסיפור אבל יכול להיות שאני אתחיל אחד חדש.
מקווה שאהבתם :)