בשעות הערב שמעתי את האיש הקירח יוצא החוצה שוב. שמחתי שיש לי קצת שקט. אבל אז שמעתי צעדים שבאים לכיווני. זה בטח היה החבר שלו שבא להחליף אותו. אבל הופתעתי לראות מי עמד בפתח. זה היה ג׳ייסון איתו היו ג׳ייק ושרלוט.
פשוט בהיתי בהם לכמה רגעים. אבל הם לא הביטו בי לשנייה וג׳ייק מיהר לשחרר אותי מהקשירה. אחרי שהורדתי את הכל ואת הבד מהפה, חיפשתי את הפלאפון שלי. התבאסתי שמייק לא בא איתם.
״איך מצאתם אותי?״ שאלתי אותם כשקולו רוצה לצרוח מרב אושר, אבל הסתפקתי בלחישה מתרגשת. לקחתי את הפלאפון במהירות.
״אני אספר לך הכל אחר כך,״ ג׳ייסון חייך לעצמו את החיוך העקום שלו. חייכתי אליו חזרה וחיבקתי אותו. זה היה הדבר העיקרי שהייתי צריכה להרגיש עכשיו. מגע אנושי חמים ומעודד. אחר כך חיבקתי גם את שרלוט וג׳ייק. כולנו התכוונו לצאת מהר אבל בדיוק בזמן שעשינו את הצעד הראשון מייק נכנס בריצה. החיוך שלי גדל אפילו יותר, אם זה היה אפשרי. הוא כן בא.
״קוד אדום! הקירח בא!״ מייק צרח לעברנו ובעודנו מנסים להתחמק האיש הקירח חסם לנו את היציאה וצעק בקולי קולות אל מכשיר הקשר שיביאו תגבורת. הדבר הכי בעייתי היה שלא היו חלונות, היה רק חלון אחד וקטן בעל סורגים מפלדה.
״אדוני, גם מייק גרין פה.״ הוא אמר לבסוף בהיסוס.
״אם צריך, תפגע גם בו.״ הקול המעשן קרא והאיש הקירח תפס אותי מהשיער. שוב. מייק בינתיים לקח את האקדח מהשולחן וכיוון לעברו. אבל אז באו שניים אחרים שכיוונו עליו אקדח. ג׳ייק וג׳ייסון ניסו לשחרר אותו, אבל כל אחד מהם תפסו שתי בריונים גדולי מימדים. רק שרלוט לא הפסיקה לצרוח ולבכות. מישהו נכנע ושם לה בד על הפה. באותו הרגע ידעתי שעכשיו כולנו נהיה פה, והרגשתי רגשות אשמה. שהם יסבלו פה בגללי. מייק החל להרביץ לאחד מהם, כי הוא היחיד שרק אחד השגיח עליו ולא שתיים, ואז ירו לו ברגל. הרגל שלו התחילה לדמם ואני פלטתי צווחה ואיתי גם שרלוט שהתעלפה לאחר מכן. הם פינו את שרלוט כדי לטפל בה, הם לא רצו אנשים מתים, הם רצו בני ערובה. ושוב הם קשרו את כולנו לכיסאות שונים. כל החבורה המפחידה שלהם יצאה לדבר בחוץ.
מייק רק שלח לי חיוך, מאחר ולא יכולנו לדבר.
״למה אתה מאושר?״ שאלתי, ולמרות שהדיבור שלי לא היה ברור בכלל הוא איכשהו הבין מה אמרתי.
״כ-ני ׳תך.״ לא הבנתי מה שהוא אמר, אבל אחר כך הוא חזר על זה יותר לאט, והצלחתי להבין.
״כי אני איתך.״
״כשאנחנו חטופים?״ צחקתי.
״גם חטופים וגם יפים.״ הוא התבדח ושנינו צחקנו.
״אפשר להפסיק עם הרומנטיות?״ ג׳ייסון נראה מעוצבן.
״מייסון צריך אהבה,״ ג׳ייק אמר ושרברב שפתיים, עושה קולות של נשיקה לג׳ייסון.
״מייסון התנשא לי?״ ג׳ייק המשיך להתבדח וג׳ייסון לא יכל להתאפק ופלט גיחוך, ולפני שהוא הספיק להגיב האיש הקירח נכנס ולא הבין למה אנחנו צוחקים. הוא נראה ממורמר מאוד מכך שאנחנו מסתדרים אחד עם השני והתקשר למישהו. עיניו נחו במיוחד עלי ועל מייק.
״לא עשית עבודה טובה במיוחד ... לא הצלחת להפריד אותם לגמרי ... הם עדיין צוחקים ... מה אמרתי לך על הסחיטה? כל הכבוד הרסת הכל! ביי טיפשה!״ הוא אמר לפלאפון. אני ומייק החלפנו מבטים. שנינו חשבנו על אותו דבר. מרי עובדת איתם
**************************
אני מצטערת שהפרק יצא משעמם, אני אנסה לעשות את הפרק הבא הרבה יותר מעניין. תודה למי שקורא את הסיפור ואני אשמח לשמוע מה אתם חושבים עליו :) חג שמח!
YOU ARE READING
Summer love
Teen Fictionאליסון טומפסון היא נערה בגיל ההתבגרות שקצת שונה משאר הנערות בגילה. בעודה בגיל שבע עשרה מעולם לא היה לה חבר ותמיד העדיפה לקרוא ספר בזמנה החופשי. היא איבדה תקווה לגבי אהבה ונשבעה לעצמה שלא תתן לשום בן לשבור לב את הלב. בדיוק אז היא נוסעת לחופשה בקליפור...
