מזג האוויר בקליפורניה היה שונה לחלוטין ממזג האוויר בנאשוויל. אצלנו היו מלא עננים שלפעמים איימו להוריד גשם ואילו בקליפורניה השמש זרחה מחבקת ועוטפת אותנו בחום. זה הדבר הראשון שהרגשתי כשיצאנו משדה התעופה. בגלל שהרכב היה כבר בבית החוף, היינו צריכים לקחת מונית. אבא שלי הזמין אחת והנהג הכניס את המזוודות לתא המטען. במשך כל הנסיעה התפעלתי מיופיה של קליפורניה. עכשיו הבנתי על מה מדברים שאומרים שקליפורניה מדהימה!
אני לא יכולה לחכות לצאת ולחקור את קליפורניה. ליזי, התלהבה מכך שיש הרבה אתרי קניות וכבר קבעה לאן היא הולכת ומתי. בעוד אני מפנטזת על לבקר במוזיאונים והיא מפנטזת על השופינג שלה אבא עצר את שתינו.
"לא, לא, לא!" הוא מחה ולא הסיר את עיניו מהכביש. "הפעם זו חופשה משפחתית ואני אחליט מה עושים!"
שתינו התאכזבנו. כשהגענו אל הבית הופתענו לגלות את גודלו. הוא היה בית עצום עם קירות מלבנים בצבע שמנת. בחצר הבית הייתה בריכה, ומאחורי היה את הים. ליזי ואני נשארנו פעורות פה. מצידי הבית שלנו היו עוד שורה של בתי חוף, גם הם גדולים ומרשימים. נכנסנו לבית, שוכחות לגמרי מהמזוודות. זה היה נראה כמו בית החלומות שאתה רק מעצב במשחקים כמו 'סימס'.
הסלון התקבע על גוונים לבן שחור והספות היו בצבע אדום. המטבח קיבל את צבעי השמנת והתכלת (נשמע צבע מוזר למטבח, אבל זה היה מדהים!). הקומה למטה הייתה גדולה מהבית שלי פי שתיים. עליתי במדרגות העץ וגיליתי את הקומה למעלה. שלושה חדרי שינה (לי, לליזי וחדר אורחים כי החדר של ההורים למטה) שלשניים מהם יש מקלחת משותפת. ליזי תפסה את החדר שהיה לבת דודה שלי מקיילה כי הוא קצת הזכיר את החדר של ליזי בבית שלנו. אני לקחתי את השני. הקיר היה צבוע בצבע לבן עם נקודות בצבע אפור. המיטה הייתה גדולה ויוקרתית ונחו עליה מיליוני כריות שבטח אני לא אשתמש בהם. הארון, השידה, המראה והכוננית גם הם היו צבועים בלבן והשטח - בהתאם למנורה היה אדום. היו שם שתי תמונות, אחת של ורדים (אדומים כמובן) והשנייה של ילדה מצויירת ששמלתה אדומה.
"אהבת?" שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את אמא שלי מחייכת. ידעתי שהיא גאה בעצצמה. היא גרמה לי להתלהב.
"זה מדהים!" התפעלתי ואמא צחקקה.
"בואי תרדי למטה." הלכתי בעבותיה וירדנו לחצר. הייתה שם בריכה, ספת גינה ושולחן, מנגל גדול, כיסאות שיזוף ובצד ערוגת פרחים ענקית ויפיפייה. ליזי רצה למזוודה שלה והוציאה את הבגד ים. אמא ואבא שאלו אותי מה אני רוצה לעשות ועניתי להם שאני אסתובב בחוף טיפה. לקחתי את הספר 'עוד יום אחד' של מארק נייטון והלכתי אל החוף. החוף היה די שקט והיו רק אנשים בודדים. נערים בגיל שלי ששיחקו בכדור, ילדים שבנו ארמון חול, ומשפחה שיצאה לפיקניק. רק אני ישבתי שם קוראת את הספר שלי.
YOU ARE READING
Summer love
Teen Fictionאליסון טומפסון היא נערה בגיל ההתבגרות שקצת שונה משאר הנערות בגילה. בעודה בגיל שבע עשרה מעולם לא היה לה חבר ותמיד העדיפה לקרוא ספר בזמנה החופשי. היא איבדה תקווה לגבי אהבה ונשבעה לעצמה שלא תתן לשום בן לשבור לב את הלב. בדיוק אז היא נוסעת לחופשה בקליפור...
