כשאלפים פוגשים חצויים ...

אדליין

" אמא אני צריכה לספר לך משהו " אמרה סופי לאחר שאנו למטבח " הם לא אלפים , נכון ? הבנתי את זה אחרי שלא זיהיתי אותם וראיתי את ההתנהגות שלהם לגבי האוכל שהגנומים הביאו , התגובה שלהם הייתה דומה לתגובה שלך פעם ראשונה זועמת עוגשמלו " אמרתי לסופי והיא הנהנה "זה בסדר נמצא להם מקום לישון אבל אני צריכה לדעת , הם מסוכנים ? איך פגשת אותם ? את יודעת שאני לא רוצה שכמעט תמותי שוב ." אמרתי ושמץ דאגה בקולי אני באמת אוהבת את סופי ואם הם אנשים מסוכנים אני אוציא אותם מהבית לא משנה מה " הם בסדר… אני חושבת אני צריכה לברר עוד עליהם אבל עד אז אני נשבעת להימנע מסכנות " סופי אמרה וידעתי שהיא לא יכולה להבטיח את זה בוודאות . היא כמו מגנט לסכנות , הם באות אליה בהמוניהם ואני מפחדת שיום יבוא והיא לא תוכל כבר להתמודד " היום אני אמצא להם מקום לישון אבל אני באמת לא רוצה שתיסתכני יותר אז מחר או שאת מבררת מי הם או שהם יעזבו " אמרתי ויתרתי לעבר הסלון שם חיכו לנו כולם " עכשיו , לסופי יצטרפו אנבת , פייפר והייזל , פרסי ג'ייסון , ליאו ופרנק ישנו בחדר של לייד ," אמרתי ופניתי לחבורה של סופי " ואתם תלכו הביתה ותנוחו , בלי להתווכח *קיף* " אמרתי. קיף פתח את פיו להתווכח אך תקעתי בו מבט מצמית והוא שתק. הם השתגרו בחזרה לביתם " פה זה החדר שלי" אמרה סופי לבנות והחוותה בידה אל חדרה " וזה החדר שלכם הוא היה פעם של הבת שלנו אבל אני בטוחה שתסתדרו אני אביא מזרון אחד לרצפה אם תצטרכו " אמרתי לבנים והם הנהנו.