כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️

פרק 3// ארמון

חוטפיהם קשרו את זרועותיהם ורגליהם בשלשלאות עבות, עד שבקושי הצליחו לקפוץ סנטימטר. ניסיונות נואשים לזמן אור עלו בתוהו

״תאמין, נסיך,״ אמר גנרל יו לוויל כשהם ישבו גב אל גב בחול. ״למלך אפולו יהיה צבא אחרינו תוך זמן קצר.״

וויל לא אמר דבר, בוהה בשמים זרועי הכוכבים. הוא חיפש את קבוצות הכוכבים, שם לכל אחת מהן שהכיר. זיכרון קלוש פרח מאחורי עיניו: הוא מצביע לקיילה על קבוצות הכוכבים האלו, מלמד אותה. רגע פנוי הם הצליחו לגנוב כשאף אחד מהם לא היה עמוס בכל כך הרבה דאגות.

הוא לא זכר שנרדם, אבל התעורר בסערב כשהמים קפואים ספגו אותו. הוא התנשף, חובט בקשרים שלו, ממצמץ באור השמש הבהיר. הוא עדיין היה גב אל גב עם יו, שנחרם לעבר מי שזרק את המים.

החזיקה בדלי אישה עם עור שזוף ושיער שחור עבה קשור לאחור, לבושה במדים שחורים כמו ניקו ואוקטוביאן. היא חייכה לשניים חיוך שחצן. ״קומו, שניכם אוראלים.אנחנו צריכים ללכת.״

זו בטח הילדה ריינה שהם דיברו עליה. וויל עשה את מה שנאמר לו ונעמד על רגליו, וכך גם מייקל. די אנג'לו ואוקטביאן כבר ארזו הכל. ארבעה סוסים הובאו קדימה. האסירים נגררו על סוס אחד שהיה כבול לסוס שני, שעליו עלה ניקו. ריינה ואוקטביאן עלו על השניים האחרים, והחמישה יצאו אל המדבר האינסופי.

☀️☀️☀️

מלימוד מפה אחר מפה של הארץ, וויל חש שהם נלקחים לממלכת הצל, אחרי הכל. לרצועת המדבר בין שתי הממלכות היה שם, אבל וויל לא הצליח להזכר בו. החום פלש לכל סנטימטר שלו, והקשה על הנשימה. חול עקץ את פניו ועיניו

מאחורי מייקל, וויל הציץ קדימה. הסוסים התרוצצו יחד. וויל ניסה נאושות להמציא תוכנית מילוט, אבל השלשלאות שלו ושל גנרל יו היו קשורות כל כך בחוזקה לאוכף, שהם בקושי יכלו לזוז. באנחת דכדוך פנה אל מייקל; בפעם הראשונה, הוא הבין שהמדליות של מייקל נלקחו. הטוניקה והמכנסיים שלו היו מטונפים, ומגפיו היו משופשפים, אבל החלוק והסנדלים של וויל לא היו טובים יותר.

וויל בהה באופק, פחד עולה בו. למה לקחו אותם? מה הם רצו?

גנרל יו הושיט את ידיו לוויל, בקול צחצוח. ״התפלל איתי, נסיך״

וויל אחז בידיו של מייקל והרכין את ראשו, תפילותיו לאלים ערבוביה של מילים טבעה ברוח.

☀️☀️☀️

פעם אחת, וויל היה אסיר תודה על כך שממלכות האוראול והצל לא היו רחוקות זו מזו.

לאחר מספר שעות של דחיקת הסוסים לגבולתיהם, המדבר פינה את מקומו לשדות ולעדרי בקר. לבסוף התממשה עיר. עברו שלוש שעות נוספות של פילוס דרכם בעיר לפני שארמון הצל הגיע לעין.

הוא היה שחור כמו זפת, מתנשא מעל הבתים והמוכרים, כמו טורף מוכן לטרוף. לבו של וויל רעם בחזהו. ראשו הסתחרר מחוסר מזון ומים, והאימה דחפה אותו לנקודת ההיסטריה הקרובה. הוא נשען על מייקל, נלחם לנשימה.