כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️

פרק 24// סיכונים

היה לערוך נשף לכבוד זכרו של מייקל וחזרתו של וויל, שבוע לאחר ההלוויה. הקישוטים נתלו, השמלות נקנו, האוכל נעשה

אבל לנושא הנשף לא יהיה כלום. "האם כל התכשיטים האלה באמת נחוצים?" וויל התלונן כשקיילה סידרה את החלוק שלו. "זה קצת מוגזם"

"לא בכל יום נסיך נחטף ואז חוזר לממלכה", ציין אוסטין. "סלח לנו על זה שאנחנו קצת 'מוטבים'."

וויל הנהן לאות הסכמה, אבל כשקיילה ניסתה לכסות את הצלקות שלו באיפור, הוא נסוג לאחור. "תן להם לראות את הצלקות שלי," הוא אמר. הוא נתן את ההשתקפות שלו פעם אחת: טוגה בצבע טורקיז שהיתה קצת הדוקה מדי לטעמו, שערו שוב קלוע באבני חן ומעוטר בכתר. סרטי זרוע זהב נצצו על הדו-ראשי שלו, וחונק זהב הקשה על הנשימה

המלך אפולו נכנס לחדר. "האם אנו מוכנים?" וויל הנהן והלך בעקבות אביו אל אולם האירועים, עומד ליד כסאו

כעבור שעה הגיעו כל האדונים והגברות. הם הרימו כוסית לאלים, לזכרו של מייקל, לשובו של וויל. הם התחברו לריקודים, וויל ביצע את חובתו לרקוד עם הבנות שרצו לרקוד איתו ואלס. וויל התרחק משותף לריקוד כשראה אותו (ה.מ: תרקוד עם ניקו)

הוא לבש צ'יטון שחור קצר מספיק כדי לגרום ללחייו של וויל להסמיק, שערו הכהה עשוי בצמה אחת לא מקושטת. הוא עמד בפינה, ראה את הרקדנים מסתובבים

וויל ניגש אליו וחייך את חיוכו הטוב ביותר. "חשבתי שיעמידו אותך בשמירה, די אנג'לו."

ניקו הרים גבה כהה. "אני מופתע שהם אפילו נתנו לי להשתתף."

החיוך של וויל התרחב. הוא הושיט את ידו ואמר, "היית רוצה לרקוד? להיות לבד זה לא כיף."

הבעת פניו של ניקו נעשתה זהירה. "אנחנו נרקוד ביחד לא יביא שום... תשומת לב לא רצויה?"

וויל גלגל את עיניו. "אם למישהו כל כך אכפת מזה, זו בעיה שלו, לא שלנו. עכשיו יאללה." ניקו חייך, ואז אחז בידו של וויל ונתן לעצמו להסתובב על הרצפה

ניקו לא היה הרקדן הטוב ביותר, אבל וויל היה עם גרועים יותר; לפחות המתנקש לשעבר יכול היה לנוע בחן. תוך כדי וולסים, השניים ניהלו שיחת חולין. וויל היה מודע עד כאב למרווח הקטן בין גופם, לעיניו הנוצצות ולחיוכו הקלוש של ניקו. כשהשיר הסתיים, הם מחאו כפיים לתזמורת. לפני שוויל הספיק לחפש בן זוג אחר, ניקו אחז בו במרפק וכיוון אותו לעבר מרפסת סמוכה. "אתה נראה כאילו אתה יכול להשתמש בקצת אוויר צח," הסביר ניקו

מוסתר בין הצללים במרפסת, ניקו קימט את מצחו כשסרק את אולם האירועים. "זה מרגיש מוזר, לחזור לכאן."

וויל נחר. "ספר לי על זה." הוא עצר, ואז אמר, "תודה שהיית שם בליל הלוויה של מייקל. זה היה חשוב לי מאוד" הוא צחק. "אני לא מאמין שעמדת איתי בגשם."