פרק 17//תקווה

139 13 6
                                    

גנרל הצל היה זהיר מלי וקיילה בהתחלה, אבל אחרי שהם נשבעו שהם לא מתכוונים להזיק, היא לאט לאט נתנה בהם יותר אמון. קיילה לא יכלה להאשים אותה באי הנוחות שלה; הם היו אוראולים, אחרי הכל

רמירז-ארלנו הביאה לתכנון גם משרת צל בשם אוסטין לייק. חמשתם הקפיצו רעיונות במשך שעות על גבי שעות, סוף סוף יצרו תוכנית הגונה, ואז גיבוי למקרה שהדברים ישתבשו. הם המשיכו לסייר בארמון, ולגנרל היה מידע על הפסטיבל והיכן יהיו הנסיך והגנרל

"הם יוצאו להורג על במה מוגבהת במרכז חדר הכס". הגנרל קימט את מצחו לעבר העיתונים באמצע הקבוצה, התוכניות והפתקים המשורבטים בחופזה. "זה יהיה ממש בתחילת הפסטיבל, אז נצטרך להיות מהירים. יהיה יותר מדי אבטחה להתגנב פנימה ולחטוף אותם לפני כן"

"יש לנו סיוע מחר", אמר לי, "נוכל להשתמש בהם בבריחה"

"איך אתה מתכנן להגניב אנשים חמושים לארמון?" די אנג'לו תיגר

"אנחנו יכולים להסוות אותם כמשרתים," הציע אוסטין. "זה פסטיבל. משרתים יהיו בכל מקום. הם ישתלבו ממש". האחרים הנהנו בהסכמה. קיילה רשמה הכל, עיניים סורקות את הקבוצה

התכנון נמשך עוד שעה, ואז מיהרו הגנרל והמשרת אל הארמון. ניקו, לי וקיילה צפו בהם עוזבים, לבבות כבדים מהמידע החדש

☀️☀️☀️

מייקל יו היה כלוא בחדר. אין חלונות, אין מרפסות, מנעול בדלת. הוא בילה כאן את היומיים האחרונים. הפעם היחידה שהוא הורשה לעזוב הייתה כשהובא לחדריו הפרטיים של המלך אבאדון כדי להיחקר

הוא נזכר מתי המלך הודיע ​​לו בשמחה מה עתיד לקרות לו ולנסיך על היפוך החורף. שלווה מוזרה חלפה על יו. אחד כמעט שליו

הוא לא טרח לעצור מידע יותר. לא היה טעם. אם אלו היו הימים האחרונים שלו בחיים האלה, הוא קיווה לחסוך מעצמו ומהנסיך וויליאם את הכאב הרב שהוא יכול. הדבר היחיד שהם יכלו לעשות עכשיו היה לשרוד עד מותם הבלתי נמנע

עכשיו הוא בהה בתקרה, מייחל שהייתה קורה שהוא יכול לתלות את עצמו ממנה. הוא מעדיף למות כמו פחדן מאשר שמותו יהפוך למחזה. הוא שמע את השומרים מדברים על איך הנסיך וויליאם ניסה לקפוץ ממרפסת, והוא לא ממש הופתע; התקווה נמוגה מעיניו של הנסיך מזמן, מזמן

מנעול הדלת הסתובב, ואוסטין חמק מבעד לדלת, שיער קלוע כהה מתנודד. הוא בדק את גנרל יו, ריפא כמה פציעות פה ושם. ואז הוא רכן קדימה ולחש לתוך אוזנו של מייקל

״אנחנו מוציאים אותך מכאן, אתה והנסיך״

מייקל נרתע, והלם גרם לו לשרש אותו. לפני שהספיק להשיב, אוסטין כבר עזב. הגנרל בהה אחריו, פיו פעור בתדהמה, לפני שסגר אותו והקנה את תווי פניו למסכה ניטרלית

האם זה היה נכון? האם מייקל יכול לסמוך עליו? או האם זה היה משחק חולני שהמלך אבאדון שיחק, כדי לעורר בו תקווה לפני שהורג אותו

בין אם זה נכון ובין אם לאו, מייקל החליט שהאלים יקבעו אם הוא יחיה או ימות בעוד שלושה ימים. הוא ישאיר את זה בידיהם

בלבו ניצתה גחלת של תקווה לחיים

כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️Where stories live. Discover now