ניקו עקף את פינת הצינוק כדי למצוא סצנה מזעזעת. אוקטביאן ניסה לשמור על שליטה על קבוצת שומרים, שנכשלו כאילו היו מסונוורים. דלת הצינוק הייתה פתוחה, אבל האסיר היה במרחק מטרים ספורים בלבד, מכורבל על רצפת הבטון, רגלו מעוותת בזווית לא טבעית
"אוקטביאן!" ניקו רעם, צעד לעברו. "מה המשמעות של זה?"
"שני אוראולים פרצו פנימה והצליחו לשחרר את הנסיך, אבל תפסנו אותם לפני שהם הספיקו לרוץ. לרוע המזל, השניים ברחו". הוא סימן לנסיך בשאט נפש. "זה נלחם איתם, ושחרר הבזק אור שסינוור את השומרים שלי. למזלי, עצמתי את עיני בזמן."
"קח את השומרים שלך למרפאים, ודווח מה קרה למלך." ניקו הביט בנסיך אוראול, שלא זז. "אני אדאג לנסיך סולאס."
"תיזהר איתו. הוא נושך." אוקטביאן הצליח להרחיק את השומרים מהעין. ניקו לקח את הנסיך והעיף אותו על כתפו כמו שק תפוחי אדמה לפני שצעד לתוך התא. הנסיך צרח ונאבק, חובט באגרופיו בגבו של ניקו, חובט חזק מספיק עד שניקו כמעט הפיל אותו (ה.מ: מאיפה הכוח?;-;)
"תפסיק." ניקו הניח את וויל, שזינק לעברו. ניקו הצמיד אותו, זרועותיו מעל ראשו. "תפסיק. אין טעם להילחם." הנסיך התפתל תחתיו, שיניו נקרעות בגרונו של ניקו, עיניו פרועות. די אנג'לו נאבק איתו לפני שהצליח לבסוף לכבול אותו בשלשלאות
"אוקטביאן צדק. אתה נושך." ניקו סגר את האזיק האחרון לפני שנסוג. וויל נהם בתגובה, והוא גלגל את עיניו. "אתה לא מפחיד אף אחד." הוא התכופף והביט בנסיך. "על מה חשבת? להצטרף ככה למאבק ולפגוע בעצמך? היית יכול להיהרג"
"עדיף למות בחרב מאשר להירקב בחור הגיהנום הזה," ירק נחמה. החילוץ העיר שריפה בנסיך שניקו לא ראה במשך שבועות. שריפה שלא תכבה הרבה זמן
"יש לך מזל שאני לא הורג אותך בעצמי!"
"אז תעשה את זה." קולו של הנסיך נעשה רגוע עד קטלני. "תהרוג אותי."
ניקו קפא בהפתעה, שותק.
"למה אכפת לך בכלל?" הנסיך סולאס התפרץ. "למה לך לעזאזל אם פגעתי בעצמי?"
"כי אני..." כי אני מוציא אותך. אבל המילים סירבו לעזוב את שפתיו
"כי אתה מה?" עיני האוקיינוס האלה נצצו. "כי אתה מה, די אנג'לו?"
"אני לא חייב לך כלום," נהם ניקו לפני שעמד. "אני אשלח מרפא לרגל שלך." הוא יצא מהתא וסגר את הדלת מאחוריו.
"פחדן!" שאג הנסיך אחריו. "פחדן!"
ניקו התעלם מהעלבונות שסולאס הטיח בגבו ומיהר אל המדרגות. בחלק העליון, הוא כמעט התרסק לתוך ריינה
"מה קרה?" דיבורה של ריינה בצל היו קצוצים ולעניין. "שמעתי שהיה פיגוע"
ניקו סיכם במהירות את מה שקרה. "אוקטביאנוס מדווח למלך בערך עכשיו. אני מקבל מרפא לנסיך." הוא השתתק. "כנראה שנזמן לישיבת חירום בנושא הזה"
גנרל רמירז-ארלנו נאנח. "בוא ניקח את המרפא הזה." השניים מיהרו משם
☀️☀️☀️
הגרון שלו היה גס מצרחות. הוא לא יכול היה לבלוע בלי כאב. וויל נשען על הקיר, נאבק על אוויר, סופר כל נשימה.
סגור. הוא היה כל כך קרוב. החופש היה בידיו, אבל חמק משם רגעים לאחר מכן. ועכשיו הוא נלכד שוב, מבלי שהצליח אפילו להימלט מהמבוכים הארורים
דמעות לוהטות זלגו על לחייו. כמה זמן הוא עוד יהיה כאן
זיכרונות גדשו את חזונו. הזעם בעיניו האפלות של די אנג'לו בעיניו כשהוא נהם לעברו. הבהוב הרגש כשהוא עצר את גזר דינו קצר
כי-
מה הוא עמד לומר? היה לו סוד? מה הוא הסתיר
וויל הרשה לגרש את המחשבות האלה רק כאשר אוסטין חמק כדי לרפא אותו. העמדת רגלו השבורה הייתה מייסרת, וזעקת הכאב של וויל הידהדה. אוסטין ריפא כל זיהום בו, אבל לא הורשה לגעת ברוב הפצעים; ויל יצטרך לסבול מאלה. כשאוסטין סוף סוף עזב, וויל התכרבל על הרצפה, עוצם את עיניו, מאבד את עצמו לחלומות
וויל, האם הוא יצליח אי פעם?
YOU ARE READING
כתרים ושלשלאות (1) - מתורגם (סולאנג׳לו) ✔️
Romance*הסתיים-יש ספר שני* וויל הוא הנסיך של ממלכת האוראול, מקום של כשפי אור שמתהדר במיטב המרפאים. ניקו הוא מתנקש שמשרת את ממלכת הצל, מקום של מכופפי צללים עם הלוחמים המיומנים ביותר. וכאשר דרכיהם מצטלבות, חייהם ישתנו לנצח. - שלומות, אז ניקס היום באה לתרגם...
