Addicted ( Hebrew )

פרק 12

אני בוהה בנוף שמתחלף מבעד לחלון,מחבק את רגלי
"אתה רוצה לדעת מה עושים היום ?" הוא מלטף את רגלי ואני נרתע
" מה?" אני לא באמת רוצה לדעת.
"אני עושה לך אקווריום בחדר" הוא מחייך
" כבר עכשיו שלחתי צוות כפול כדי שיסיימו את העבודה מהר, ברגע שתבחר את מה שתרצה לשים באקווריום ונקנה כל מה שצריך, יש צוות שיבוא איתנו מהחנות כדי להתקין מה שצריך" הוא מדבר, אבל כל מה שאני רואה מבעד לדיבורים האלה הוא את סוף היום.
כשהוא יכפה את עצמו עלי.
וזה גורם לי להיגעל ממנו.
המאמצים שלו למצוא חן בעיני -לא עובדים עלי.
ואני מרוצה מזה מאוד.
פיסית-בי,בגוף שלי...הוא יכול לשחק.
אבל לא במוח או ברגשות שלי.
תוך עשר דקות אנחנו נעצרים מול מבנה גדול שנראה כמו פאקינג חוות דגים או משהו.
הוא לוקח את ידי בידו ומשלב את אצבעותינו, מושך אותי לתוך המבנה.
אנחנו מסתובבים בין האקווריומים שם, ואני בוחן את הדגים בקושי..לא באמת אכפת לי מהם.
"מצאת משהו?" הוא נעמד מאחורי, מחבק את מותני באחת מזרועותיו
"ראיתי דג נקיון,אני יודע שאתה מחבב אותם יותר מרוב הזנים אז לקחתי זכר ונקבה" הוא מנשק את ראשי
"אה וגם דגי זהב " הוא מוסיף
" תנסה למצוא עוד כמה זנים, אני לא יודע מה אתה רוצה" הוא מניח נשיקה על עורפי ואני יוצא במהירות מבין זרועותיו ומסתובב בחנות.
אני מסתכל על מה שממולי, ובכל פעם שהוא מתקרב אני עובר הלאה.
אני מוצא את נמו ומצביע עליהם ולא רחוק משם רואה גם את הצבעוניים ההם.

"מה אלה?" אני ממלמל
" דגים טורפים, לא בטוח שאתה תרצה דג שיאכל לך את כל האקווריום" אני שומע מישהו מימיני ומביט מעלה, נפגש בעיניים חמות בהירות , הוא כנראה אחד המוכרים..אבל הוא הכי צעיר פה.. בלורית מסודרת של השיער החום-שוקולד שלו,ואת פניו מעטרים זיפים.
"סליחה,פשוט ראיתי שאתה והחבר שלך לוקחים כמה סוגי דגים מסוימים אז אני רק מיעץ לך.."הוא מחייך אלי
"הוא לא חבר שלי" אני ממלמל
"מה?" הוא מסתכל עלי,כנראה לא שמע
"אתה יודע על זנים שיכולים לחיות אחד עם השני בשלווה?" אני נאנח
" כן " הוא מגחך מוביל אותי לכמה אקווריומים אחרים
"אלה חמודים, שובבים מאוד..לא בטוח מה השם שלהם אבל הם חיים די הרבה והם ממש חמודים" אני בוהה בהם
"שמחתי לעזור" הוא מחייך ומיד אחר כך עוזב, ואני נשאר לבהות בהם
" אלה נראים חמודים" סמואל מופיע משום מקום
"כן..חמודים..." אני ממלמל בשקט, מתרחק
" עוד מישהו?" סמואל שואל
"לא" אני ממלמל
"אוקי, אני אלך לקופה, לראות מי יעזור..תשאר פה ותראה אם יש עוד משהו שאתה רוצה.." הוא לוקח צעד אלי אבל אני לוקח צעד אחד לצד בבהלה, לא מסתכל עליו אפילו.
" נדבר על זה אחר כך" הוא נאנח ומסתובב ללכת

-

" אתה קשה איתו יותר מידי" הקול של הזר ההוא חוזר..הפעם משמאלי
"מה?" אני ממלמל
" הוא נראה ממש מתאמץ כדי להשיג את תשומת ליבך..אתה קצת קשוח איתו מידי..לא חושב?" הוא זורק לדגים קצת אוכל
" לא " אני חוזר לבהות באחד מהאקווריומים
"בסדר, אם אתה אומר...כנראה שאתה יודע" הוא שולח לי חיוך חמים וטופח על גבי, מתרחק שוב, ונעלם.
" הוא מציק לך?" סמואל לא נראה שמח
"הוא מוכר פה, שאלתי אותו על הזנים, תרגע" אני נאנח
" לא אהבתי את הנגיעות האלה" הוא זועף
" הוא רק טפח לרגע על הגב שלי. תפסיק כבר" אני מניד בראשי בכעס
" אני לא אפסיק אדם.כי אני בן זוג רכושני וקנאי ואתה שלי.
אני לא רוצה שאף אחד יגע בך חוץ ממני" הוא נוהם בשקט
"בסדר,הבנתי, עכשיו תפסיק" אני פונה משם, מרוגז.
מחכה שהכל יגמר כבר כדי שיחשוף את פרצופו האמיתי בבית ואז אני אוכל לחזור לישון.
"יש לנו שיחה ממש ארוכה לנהל בבית" הוא נושף
" להכין את עצמי לעוד סטירה?" אני לא מסתכל עליו,מדבר באדישות ומתעסק בקישוטים שם
"אדם" הוא נאנח
"סמואל" אני עונה בלעג, ואחרי שתיקה בלתי צפויה אני מרים את ראשי כדי לראות אם הוא עדין שם.
והוא עדין שם, בוהה בי
" תפסיק לעשות את זה" הוא מדבר בקול נמוך
" את מה?" אני לא מבין
" להיות אדיש אלי" הוא עוצם עיניים בתסכול
אני לא עונה, ממשיך להתעסק בקישוטים האלה ששם ומנסה להתעלם ממנו.
" אנחנו מוכנים , אדוני " מישהו מדבר אל סמואל וסמואל ממהר להזדקף
"יופי, תסעו אחרי" הוא מהנהן אל איש ומסמן לי להתקרב
" בוא , אהוב" הוא שוב כורך זרוע סביב מותני ומנשק את ראשי.
ואני מגלגל עיניים.
ואנחנו יוצאים ככה מהחנות.