Addicted ( Hebrew )

פרק 15

התעוררתי לאט, שומע רעש של מים...כנראה סמואל מתקלח..
הבנתי שיש לי זמן לבדי- ועכשיו כשאני לבד, סרקתי את מה שסביבי וניסיתי לאתר את הסמארטפון שלו...אולי אני אוכל לשלוח במהירות הודעה לאמא שלי כדי שתקח אותי מפה.
אני מתחיל לחטט בחדר, מנסה למצוא משהו...
בהתחלה פתחתי כמה מגירות שבשולחן העבודה המוזר שבחדר, הפכתי גם את הארון.
מגירה במגירה,בגד אחר בגד.
ניסיתי גם במכנס שלבש אתמול, מחטט בכיסים..
הפכתי את החדר בנסיון למצוא משהו.
ולמזלי...ברגע שאני מוצא את האיפון שלו הדלת המקלחת נפתחת.
" מה אתה עושה?" סמואל מזנק לעברי, חוטף את הפאלפון בכעס.
התכווצתי.
" אדם, מה עשית עם הפאלפון שלי ?" אוקי, הוא ממש עצבני
" שלחת למישהו הודעה? דיברת עם מישהו?" הטון שלו גורם לי לקפוא בפחד
וכשאני מנסה לדבר , אני לא מצליח מרוב בהלה
" אדם" הוא צועק, אוחז בזרועי בצורה כואבת
" א..אני לא עשיתי כלום..נ..ניסיתי לראות את ההשתקפות שלי" זה היה תירוץ טוב.
בחדר לא היתה לי מראה, אלה במקלחת הצמודה לו.וכשהחזקתי בפאלפון אפילו לא הגעתי לשלב ההדלקה שלו.
הוא משחרר אותי, עוצם עיניים ומעביר את ידו על פניו , נושף.
הוא ממלמל 'פאק ' ואני בתוכי ממש שמח לראות איך הוא אוכל את עצמו עכשיו
" אני מצטער בייבי" הוא נאנח, אוסף אותי לחיבוק.
אני כבר מזמן התחלתי לבכות.
התגובה שלו כל כך הבהילה אותי שנשבעתי לעצמי שלעולם לא אנסה לעשות זאת שוב.
" אני כל כך מצטער בייבי"הוא מלטף את ראשי
" אני שונא אותך" אני מיבב בשקט
" לא..אדם לא שוב.. כבר לא אמרת את זה יום או יומיים..בבקשה אל תחזור לשם" הוא מתחנן
" אני שונא אותך" אני דוחף אותו , ממהר להיכנס למיטה ולהתכרבל.
הייתי עדין ממש מבוהל. והמקום בו הוא החזיק בי התחיל לכאוב.
"אני מצטער אדם..אני לא התכוונתי " הוא נראה מתוסכל
" אל תבכה. בבקשה אל תבכה אני לא יכול לראות אותך ככה " הוא מעביר יד בשיערו ועיניו הכחולות מתמלאות חרטה.
הוא מתיישב על הברכיים ברצפה, צמוד למיטה, פרצופו נח מול שלי
" אל תבכה" הוא משחק בשערי במטרה להרגיע אותי..לאט לאט אני גם מפסיק לבכות וליבב.
" ככה אני אוהב אותך , אהוב " הוא נאנח, מושך אותי אליו, קובר את ראשי בצווארו
" תגיד לי מה לעשות כדי שתסלח לי..אני כל כך מצטער.. נבהלתי אדם..פעלתי בלי לחשוב" הוא יכול לחשוב?
" אני רוצה הביתה" אני נאנק
" זה הבית שלך " הוא מחבק אותי
" אני רוצה הביתה" אני דוחף אותי, מסובב אליו את גבי ומתפרץ בבכי שהחזקתי במשך כל הזמן האחרון.
" אני הבית שלך אדם. תפסיק כבר" הוא מרים את הקול
" אני אעשה כל דבר בשבילך. אבל כל עוד גם אני אוכל להיות שם איתך.
זה הבית שלך עכשיו..אלו החיים שלך.
בקרוב תכיר את החבורה שלי, תלמד בקולג' והכל אהיה בסדר. רק תהיה סבלני.
אני משתדל" הוא נאנח
" אני שונא את המקום הזה, אני רוצה הביתה" אני מתכווץ , מרגיש את העצב מתפשט לכל מקום בגופי .
" אתה בבית..עוד לא התרגלת פשוט" הוא מעביר את ידו על החלק הכואב ואני נרתע , מתכווץ ומשתנק מכאב.
" אני שונא אותך"אני לא יכול לעשות את זה יותר.
אני לא יכול לחיות ככה יותר.
אני לא רוצה שום דבר מזה.
אני רוצה לחזור אחורה ולעולם לא לפגוש אותו.
אני רוצה את קווין חזרה ואת בית הספר הציבורי האדיוטי חזרה.
אני רוצה ללכת לקולג' שתכננתי ללכת אליו באריזונה ולא ללכת לקולג' פה.
" בייב, די" קולו צרוד
" אני לא רוצה להיות פה יותר, אני רוצה לחזור לאמא. אני רוצה לחזור לאריזונה " אני ממלמל ודמעות לא מפסיקות לזלוג על לחיי.
הוא עולה על המיטה, מחבק אותי מאחור , מנשק את צווארי בעדינות
" הכל בסדר בייב , אני פה, אני אעשה אותך מאושר" הוא מבטיח
" אני לא אחסיר ממך כלום , אני אעשה הכל כדי שתרגיש טוב" זרועותיו סוגרות עלי בחיבוק והוא קובר את פרצופו בצווארי.
" הכל אהיה בסדר. אתה הולך לאהוב את המקום הזה" הוא לוחש , כמה שניות לאחר מכן אני מבין שהוא מסמן אותי.
" אני אלך להביא לך בקבוק מים , לך לשטוף את הפנים" הוא מנשק את ראשי
" לא רוצה" אני מנסה לחמוק מבין זרועותיו...כרגיל זה נכשל
" אני מבטיח לך שהכל ישתפר, בבקשה אל תתנהג ככה" הוא מהדק את חיבוקו
" אני אעשה הכל בשבילך.אני מבטיח " הוא לוחש
" לא אכפת לך ממני בכלל סמואל" אני נושף
" אם היה לך אכפת היית נותן לי ללכת" אני משפיל את מבטי
"אכפת לי מימך אדם.יותר מידי. אבל אכפת לי גם מעצמי. ואם אתה תלך אני אתחרט כל יום על שנתתי לך לצאת מהחיים שלי.
אני יודע את זה כי ככה אני מרגיש בכל פעם שאנחנו רחוקים אחד מהשני." הוא עוטף את כולי בגופו החסון.