" זה באשמתי סמואל " אמא?
אני לא מת ?
" זה באשמתי..אני השארתי אותו להתמודד לבד והוא היה צריך אותי " היא פורצת בבכי.
אני מנסה להגיב, אני מנסה לזוז..אבל שום דבר לא קורה..
אני מנסה לדבר אבל אין לי קול.
אני מנסה לראות מה הולך מסביבי..אבל העיניים לא נפקחות.
ציפצופים מתחילים סביבי ואחרי זמן קצר גם המון דיבורים שאני לא מצליח להבין ..
הכל שוב נהיה חשוך...
עכשיו אני מת ?
----
" אדם , אהוב תתעורר, בבקשה תתעורר, לא התכוונתי " בפעם הראשונה אני שומע את סמואל בוכה
" בבקשה..אנטוני , ריילי , קונור , מלקולם ואפילו ג'פרי דואגים לך..אמא שלך לא מפסיקה לבכות וכל זה באשמתי " הוא נחנק "תתעורר , בבקשה בייבי " הוא תופס לי את היד ומשהו מדגדג אותה..אני מזהה את השיער שלו..לרוב הוא היה מדגדג את הכתף שלי כשהייתי הולך לישון..
לפני שאני מספיק לשמוע את המשפט הבא אני שוב מאבד הכרה..
------
"הוא אהיה בסדר..הוא עבר את שלושת הימים האלה על הצד הטוב ביותר חוץ מההתקף..אבל מאז מצבו רק משתפר" מישהו ממלמל
מה?
אני לא מת ? למה אני לא מת ?
מה זאת אומרת המצב שלי השתפר ? לקחתי מינון שיכול להרוג אפילו סוס!
למה אני לא מת ?
שוב יש המון צפצופים סביבי..ואחרי כמה רגעים שוב יש המון דיבורים סביבי..ואני מרגיש דקירה קצת כואבת..איפה שהוא
ביד ? ברגל?
אני לא מצליח להבדיל יותר
מיד אחרי שהדקירה נעלמת..אני מאבד הכרה..שוב.
-----
" הוא אמור לקום היום..במוקדם או במאוחר..אולי אפילו בחצות..זמן גבולי " אני שומע שוב את הקול הזר
" תודה לאל " סמואל נשמע רע..ממש רע
" תודה " הלחישה הזאת שייכת לאמא שלי..מיד אחרי מישהו מחזיק בידי..ואני מזהה את המגע של אמא.
" תתעורר נסיך שלי..קדימה " היא מלטפת את שיערי
" תתעורר אדם " היא נשמעת כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי
" זה או שאתה מתעורר היום או שזה יחשב כבר כניסה לקומה אז תתעורר" היא צועקת
" תתעורר " היא מנערת אותי
אני מנסה לדבר אבל השפתיים שלי יבשות מידי מכדי לפתוח אותן.
אז אני מנסה לפתוח את עיני ולאט לאט מתחיל להצליח גם לזוז בערך..
אני פותח את עיני בקושי..האור מקשה עלי
"אמא" קולי חנוק, גרוני יבש ואף צחיח ואני מרים את היד ומנסה לסמן לה
" אמא " הלחישה הזאת קצת יותר רמה עכשיו והם מסתובבים.
סמואל נראה חיוור..כאילו ראה רוח רפאים.
ואמא שלי מפילה מעליה את כל הדברים שיש לה בידיים ורצה אלי..מחבק אותי
"אור" אני לוחש לה
"האור " אני מנסה שוב והיא שומעת עכשין
" סמואל , תסיט את הוילון מותק " היא מבקשת בקול רועד אבל הוא לא נענה..הוא נשאר לבהות בי בהלם
" סמואל..אור " אני ממלמל בלחישה..כואב לי לדבר, וכשאני פונה אליו ישירות הוא נרתע וממהר לעשות מה שביקשתי
" מים " אני מתחנן
" סמואל..לך להביא מים מהר " אמא שלי מתחילה לבכות וסמואל מסתכל עלינו לרגע ואז יוצא
" חשבתי שלעולם לא אשמע את הקול שלך יותר " היא מתייפחת
" חשבתי שאתה הולך למות חתיכת.." היא מכה את המיטה
" אל תעשה את זה שוב. לעולם .שמעת אותי ?" היא צועקת ואני ממלמל כן בצרידות.
סמואל מגיע עם המים ואמא שלי מעבירה לי אותם.
אני שותה אותם..וכבר בשלוק הראשון יש שיפור במצב.
" תודה " אני ממלמל
" אמא..החיבוק מכאיב " אני לוחש והיא נרתעת.
"אני מצטערת לא התכוונתי " היא ממלמלת.
" אני..אני אתן לכם רגע..אני גם צריכה שניה " היא מגמגמת וממהרת לרוץ ליציאה.
אני נשאר לבד עם סמואל בחדר..והוא בוחן אותי , עדין בהלם..
" אתה חי " הוא ממלמל
" כנראה " אני נאנח
" לא..אתה חי " עיניו פתאום מתחילות להיות מוצפות בדמעות.
" אתה חי " הוא בולע את רוקו , ידיו עוברות בשיערו
" אתה חי " הוא כמעט רץ אלי ומחבק אותי
" אני חשבתי שתמות..אני חשבתי שלא תשרוד " דמעותיו זולגות על חלוק בית החולים המכוער שאני לובש
"אני מצטער אדם..הייתי מטומטם " הוא מתיישב ליד המיטה ומחזיק בידי
" לא אכפת לי שבגדת בי..לא אכפת לי אם אתה תגיד עכשיו חמישים פעמים שאתה שונא אותי.
לא אכפת לי שאני פגוע.
אתה פה. אתה פאקינג חי " הוא מנשק את ידי
" זה בסדר, זה הגיע לי " אני נאנח
הוא צוחק ואחרי הצחוק עוד גל של דמעות מתפרץ
" לא.זה לא הגיע לך.אתה..אני אפילו לא הולך לדבר על זה. זה לא חשוב." הוא מנשק את ידי
" מה חשבת לעצמך אדם ?" הוא מסתכל עלי ודמעות מציפות את עיניו
" מה לעזאזל עבר לך בראש כשעשית את זה ?" הוא מוחץ את ידי
" השארת לי פתק.פתק" הוא נראה כמו מי שהולך להתחרפן
" השארת לי פאקינג פתק " הוא צועק
" אני נכנס הביתה ורואה אותך עם עיניים פקוחות..מוטל על המיטה כשהכל דם מסביבך ואתה מחזיק פתק ובקבוק של תרופה כל שהיא..והוא מרוקן " הוא לוחש
" אתה השארת לי חתיכת נייר.חתיכת נייר שאם היית מת היא לא הייתה מחליפה אותך " הוא צועק שוב
" היא לא תיקנה שום דבר, היא לא הסבירה הרבה.
אלוהים אדם.
אני נכנס הביתה ורואה אותך ככה" הוא נחנק
" אם חשבתי שהבגידה כואבת אז אני אדיוט.
שום דבר לא היה כואב כמו לראות אותך שם , מחוסר הכרה ולדעת שאני הסיבה לסבל ולכאב ולכעס הזה.
שאני עשיתי לך את זה.אני הרסתי אותך. " הוא מעביר את ידיו בשיערו
" ההורים שלי פה. הם התחרפנו מדאגה והם אפילו לא מכירים אותך.
בשורה התחתונה כולם מתאהבים בך פשוט. והייתי צריך לצפות לבגידה ולהתייחס לזה בצורה שונה.
הגיע לי שתבגוד בי.
הייתי חרא.
אבל אחרי שראיתי אותך ככה.." הוא פורץ שוב בבכי
" אני לעולם לא אשאיר אותך בלי השגחה.
אני אתקן את זה.
אני אתקן את כל מה שעשיתי.
ואם זה לא אהיה מספיק טוב בשבילך אני אתן לך ללכת " זו הפעם הראשונה שהסתכלתי על סמואל וחשבתי..
יש לו רגשות.
ובתוכי אפילו חשבתי שהוא חמוד.
יש עם מי לדבר עכשיו.
הוא השתנה.
רואים שהימים האחרונים היו הזדמנות להסקת מסקנות והפקת לקחים..
הוא לא מגולח או מסודר..הוא פרוע ונראה מבוהל.
ואני יודע שזה כי כל הזמן הזה הוא היה פה.
הוא דאג לי.
הוא מראה אנושיות.
וזה מחמיא לו.
בהירהורי..פתאום עולה בי המחשבה על לתת לו צ'אנס.
אולי..הכל יכול לקרות..
אבל בנתיים אני עדין פוחד ממנו..ויום אחד של התנהגות אנושית לא משכנע אותי..
המכות חזרו כשחשבתי שהוא לא יעשה זאת שוב..
אבל הוא עשה את זה..
אז אני אצטרך לתת לזמן לעשות את שלו..
אני פגוע וכועס ומפוחד..אבל הכל יכול להשתנות....
YOU ARE READING
Addicted ( Hebrew )
Romance§" מה אתה רוצה שאעשה?" אני נאנח " אני אוהב אותך" הוא מסתכל עלי ואני מחזיר לו מבט מבולבל...ואז נופל לי האסימון.. הוא רוצה שאני אגיד לו את זה " אבל.." אני מגמגם " קווין יאהב את זה " הוא בא ללחוץ "אני אוהב אותך " אני נחנק , דמעות מאיימות לפרוץ החוצה "...
