Addicted ( Hebrew )

פרק 36

" קום " ריח של אלכוהול אפף את החדר..וסמואל ישב לידי , מסתכל עלי בעיניים אדומות
" מ..מה ?" אני מסתכל עליו ומנסה להסתובב לצד אבל מתכווץ בכאב.
" תסתובב " אני מנסה לזוז אבל הכל כואב לי.
" א..אני לא " אני משתנק
" יכול " קולי חנוק
הוא עולה מעלי ומסובב אותי כדי שאשכב על בטני.
הוא לא עדין ולא מתחשב ולפני שאני מספיק להתכווץ בכאב הוא חודר לתוכי בצורה אכזרית שגורמת לי לצרוח מכאב.
הידיים שלו מחזיקות בגבי התחתון בכוח, בצורה שמבהירה לי חד וחלק שישארו שם סימנים.

אחרי שהוא גומר הוא הולך ושם בוקסר ואז חוזר למיטה ומחבק אותי אליו..ידיו לוחצות על מקומות כואבים ואני מנסה לשתוק כדי לא לעצבן אותו.
וככה עובר לילה שלם..אני נרדם ואז הוא לוחץ על מקום כל שהוא מתוך שינה  ואני מתעורר מכאבים.
וכשמגיע הבוקר ואני מנסה לישון..הוא מעיר אותי
" קום ללימודים " הוא נכנס למקלחת.
אני קם , מכין בגדים ונכנס למקלחת מיד אחרי שהוא יוצא.
אחת מארובות העיניים שלי כולה סגולה ונפוחה והשפה שלי גם היא נפוחה...כל הגוף שלי סימנים כחולים ושטפי דם וכאבים..ושלא תטעו..אני בוכה. המון.
אני נאלץ לעמוד כפוף כדי למזער את תחושת הכאב ואני מצליח להתקלח ולהתלבש בקושי.
כשאני מצליח אני יוצר ויורד למטה לאט..הכל כואב .אוף.
אני מתיישב בשולחן..קפה ושתי צנימים על שוקולד מונחים לפני..אבל אני מתחלחל..לא מוכן לאכול מזה.
במקום זה אני שותה רק מים ולוקח את  התיק..תולה אותו על כתפי.
" בוא " סמואל פוקד מיד אחרי שהוא מוכן.
הנסיעה עובר בשקט טעון..וכשהוא עוצר לי מול הקולג' אני מנסה לצאת אבל הוא עוצר אותי
" אל תעשן שוב. אני לא אוהב את זה " הוא מנשק אותי ואז נותן לי לצאת מהרכב.
מיד אחרי שהרכב נעלם אני משתדל למהר לחדר המבודד הראשון שאני רואה.
אני נכנס לחדר השירות , סוגר את הדלת אחרי וגבי מחליק על גבי הדלת עד שאני מתיישב...שוכב אפילו ופורץ בבכי.
הבכי שלי מיוסר , פגוע , כאוב..ואני יודע שמגיע לי . מגיע לי כי אני חרא.
אני משתנק ונאנק ובוכה המון.
וברגע שאני רואה שזה הזמן להפסיק אני מפסיק וממהר לשיעור..מקווה שאף אחד לא ישים לב.
אבל אני שוכח שזה שיעור עם רפאל.
וכשהוא מתיישב לידי ומנסה לדבר איתי אני קר ומגעיל אליו.
לי מגיע שיכאב. אבל לא לו.
אז עכשיו הוא יפגע ואז ימצא מישהו טוב ממני ואהיה בסדר.
אני מקווה.

----

" סוף שבוע..זוכר את המסורת שהחלטנו לאמץ ?" הו לא
" אני לא רוצה " אני נאנח ומתכווץ במיטה.
" מה ?" הוא נשמע קצת כעוס
" כואב לי סמואל..אני מצטער " אני פורץ בבכי שקט..מתכווץ
"בסדר " הוא נותר לי סטירה ומשאיר אותי בהלם
מה עשיתי עכשיו ?
" שאהיה " הוא לא מרוצה
" אני מצטער " אני נאנק
" לא אכפת לי " הוא קם ויוצא מהחדר בכעס , טורק אחריו את הדלת.
אוף
אני פורץ בבכי .
אבל ממש.
בכי שהחזקתי המון המון זמן בבטן.
כואב לי.
זין.
אוף.
אני כבר לא יכול יותר.
אני לא יכול להתמודד עם הבאלגן הזה.
אמא שלי נתקה את הקשר לגמרי.
ועכשיו אני לבד איתו.
לגמרי לבד.
אני משתנק ומיבב בכאב.
לעזאזל.
בזמן האחרון אני מתחיל לתהות למה אני לא מוותר ..מה זה משנה אם איתי או בלעדי ? אני סתם בחור קטן ואדיוט ..אני לא נחוץ בעולם הזה וגם לא רוצה להיות.
אני לא רוצה יותר שום דבר.
לא את הלימודים
לא את החברים
לא את אמא
לא רוצה אושר או עושר או אהבה כמו שתמיד חלמתי שתהיה לי.
אהבה זה חרא.
חרא אחד ענק.
אני שונא את עצמי כל כך...אני שונא את המקום הזה ואת סמואל ואת אמא שלי ואת קווין ואת הכל.
פשוט הכל.
אני רוצה למות.
אני לא מאמין שאני חושב על זה  אבל אני רוצה למות כרגע.
אני רוצה שהסבל , הכאב , האכזבה , התשישות , הפגיעות , הכעס...
שהכל יעלם.
אני לא רוצה להרגיש יותר.
אני לא רוצה.
סמואל נכנס כמה דקות אחרי שאני כבר מסיים לבכות ונרגע.
הוא מתיישב לידי במיטה וקורא ספר.
" אני צריך שתגיד לי למה לו הגיע ולי לא " הוא בוהה עכשיו בספר
" זה לא משנה " לא משנה יותר..
" לי זה משנה " הקול שלו ריק וקר
" התאהבתי בו..לפעמים זה קורה בלי שמתכוונים " אני ממלמל
" כמו כשאני התאהבתי בך " הוא זורק את הספר
" התאהבתי בך ואני עדין אוהב אותך כל כך " ידיו עוברות בשיערו.
וככה עברו להם כמה ימים..הוא דיבר איתי לרגע ואז בינו לבין עצמו.
ואז הוא היה יוצא מהבית וחוזר הביתה שיכור..מעיר אותי ומזיין אותי.
משתמש באלימות כמובן...כמו שמתאים לו.

לא נלחמתי בזה.

הגיעו לי המכות האלה.כל החרא הזה מגיע לי..כי אני חרא.