פרק 5- מייקל :)

832 33 12
                                    

הייתי ממוקדת בנוף כך שלא שמתי לב שהגענו. מייקל ירד מהאופנוע ועזר לי לרדת והלכנו אל ג'ייסון וסטייסי, שגם ירדו מהאופנוע.
"אז איך הייתה הנסיעה, פרינססה?" לחשה סטייסי באוזני ופלטתי גיחוך, לחשתי לה שהלך סבבה והמשכנו ללכת לחוף הים.

כשדרכתי על החול החם הכפכף שלי כמעט נלקח ממני בגלל הקושי ללכת בחול, וכל צעד הרגשתי את חמימות החול על כפות רגליי.
תפסנו פינה מוצלת עם כמה כיסאות נוח ושמשייה, הנחנו את הדברים שלנו שם וכל אחד התמקם על כיסא.

הכיסאות היו לבנים והייתה אופציה להוריד את משענת הכיסא ולשכב עליו. אז כך עשיתי.
"אתם באים למים?" שאל ג'ייסון וקם מהכיסא שלו, אני וסטייסי עברנו מתנוחת שכיבה לישיבה, ומייקל קם גם הוא.
"אני בא," הוא אמר. הוריד את חולצתו וחשף גוף שרירי ושזוף והשליך את החולצה על החול ליד הכיסא שלו.
וואו חשבתי בהתפעלות.

"בואי," אמרתי לסטייסי וקמנו מהכיסאות, הורדתי את הבגדים שהיו מעל בגד הים שלי, זרקתי אותם על הכיסא שלי וכשסטייסי הייתה מוכנה הלכנו ארבעתינו למים.
הגלים התנפצו על החול וחזרו בחזרה אל הים והשמש שקרנה בחופשיות סינוורה את עיני.
מייקל וג'ייסון החליפו מבטים שלא הצלחתי לפענח והחלו לספור בקול לאחור מחמש. תהיתי מה עומד לקרות שיגיעו לאפס.

"שתיים... אחת..." מייקל החזיק את ידי, מגעו הרתיע אותי לרגע אבל לאחר מכן הוא וג'ייסון החלו לרוץ אל המים, הספקתי לאחוז בידה של סטייסי וארבעתינו נפלנו לתוך גל שבדיוק התנפץ.
מי הים הקרים והמלוחים קיררו את עורי בשנייה וניתזו לכל עבר.
צחקנו וקפצנו על הגלים שהתקרבו אלינו והתנפצו.
באופק הים ראיתי מתנפח כתום על המים, מייקל אמר שזה כמו מסלול מכשולים מתנפח, אז התחלנו לשחות לשם.

המתנפח הכתום נראה גדול וברור יותר עכשיו, והבנים עלו עליו בדחיפה קלה, לאחר שלא הצלחתי לעלות מייקל הושיט לי את ידו. "תודה," אמרתי והוא השיב לי חיוך.
יש לו חיוך פאקינג אלוהי זו המחשבה הראשונה שעלתה לי, השנייה הייתה שאני עומדת להחליק מהמתנפח הארור הזה.
"וואו, זה מחליק!" סטייסי כמעט נפלה כשאמרה זאת, אבל בשנייה האחרונה התייצבה.
המסלול היה מרובע וחלקלק ממים, ובהמשכו היו מכשולים, כדורים ענקיים, קיר טיפוס, חבל שממנו אפשר לקפוץ אל המים, ומגלשה.

המשכנו ללכת ישר בזהירות וכל פעם מישהו אחר כמעט נפל ולבסוף התייצב.
במהלך המסלול אני ומייקל הלכנו יחד ולא שמתי לב שגייסון וסטייסי נמצאים בצד השני.
"וואו, זהירות." מייקל תפס אותי לפני שהחלקתי,
"תודה, שוב," אמרתי במבוכה, בפעם השלישית בערך, בזמן שהתייצבתי.
"את לא צריכה להודות לי," הוא ענה והרגשתי סומק עולה על לחיי. קיוויתי שהוא לא רואה את זה.
בהמשך המסלול אני ומייקל דיברנו קצת, שכחתי מכל מה שקורה מסביב, היה כל כך כיף לדבר איתו.

"הם זוג? ג'ייסון וחברה שלך." שאל מייקל במהלך השיחה ומבטי עבר מהמסלול אליו.
"סטייסי? כן, הם התחילו לצאת לפני כמה שבועות." עניתי. קצת התפלאתי שהוא לא ידע.
"ואת?" הוא הסיט את מבטו והיה מרוכז במסלול.
"אני מה?" המשכתי להביט בו, למרות שהוא לא הביט בי. כל כך רציתי לראות שוב את העיניים הכחולות והמדהימות שלו.
"לך יש.. מישהו?" הוא שאל.
"לא, לך?" שאלתי זאת בקלילות שלא אופיינית לי.
"גם לא."

תחושת הקלה פתאומית הציפה אותי. ולא הייתי בטוחה למה. בעצם, ידעתי למה, אם אין לו חברה זה אומר שיכול להיות שיצא מזה משהו. כמו שסטייסי אמרה. אבל משום מה ניסיתי להכחיש את זה ששמחתי מזה שאין לו חברה.
"הנה אתם!" קראה סטייסי מרחוק והתקדמה אלינו עם ג'ייסון. רק עכשיו שמתי לב שהם נעלמו. כנראה הייתי ממש שקועה בשיחה.
קצת שמחתי כשראיתי אותם, הנושא הקודם עבר.

"איפה הייתם?" שאל מייקל.
"סתם, דיברנו על... משהו." ענתה סטייסי והחליפה מבטים עם ג'ייסון.
"תגידו, מה אתם עושים עוד יומיים?" ג'ייסון הביט בי ובמייקל.
"כלום." ענינו יחדיו, חיוך מטופש עלה על פני ומיהרתי לרסן אותו.
"מעולה, כי אתם יוצאים לדייט." קבעה סטייסי.

אחרי אתמול מייקל החזיר אותי הביתה והחלפנו מספרי טלפון.
בגלל שיום שבת היום, אפשר להגיד שנמרחתי כל היום על הספה. לא היה לי שום דבר לעשות, או לאן ללכת. אז פשוט ראיתי טלוויזיה במשך כמה שעות טובות.
למזלי סטייסי החליטה לבוא לישון אצלי כך שהשיעמום נעלם בין רגע.

"רק שתדעי, לדעתי, הוא לגמרי בקטע שלך." היא אמרה לי כשישבנו על המיטה שלי.
"מי? מייקל?" הייתי קצת מבולבלת.
"לא, ראש הממשלה. ברור שמייקל!" אמרה וצחקה.
"את חושבת?" שאלתי בהפתעה.
"לגמרי. לא ראית איך הוא היה כל אתמול? לא ראית אותך? הייתם הכי חמודים בעולם." ענתה סטייסי בהתלהבות.

"גם ג'ייסון אמר שמייקל נראה מאושר אתמול." הוסיפה.

קווה פילחה את ליבי ולא יכלתי לגרום לחיוך שעל פניי להעלם.
ירדתי למטה להביא לנו מים ובדיוק אז נשמע צלצול של הודעה מהטלפון שלי.
נעצרתי כשהמקרר נותר פתוח ונכנסתי להודעה.
"רוצה ללכת למסעדה מחר?" כתב לי מייקל.
חיוך התפשט על פניי והקלדתי תשובה, "כן." שמחתי שהוא לא יכול לראות את הפנים שלי מבעד למסך הטלפון.
"אני אאסוף אותך בשמונה."

"סטייסי!" קראתי לחברתי בשמחה.
"מה קרה?" סטייסי ירדה במדרגות במהירות והגיעה אל המטבח, היא לקחה ממני את בקבוק המים וסגרה את המקרר.
הראיתי לה את ההודעה בטלפון,
"אמרתי לך." היא אמרה בנימה שחצנית וגלגלתי את עיני בגיחוך.
"תעזרי לי, מה אני לובשת?" מיהרתי לשאול אותה.

---------------------------------------------

היושששש
סורי שיצא פרק קצררר
אז מה אומרים על מייקל?
אשמח שתגיבו/ תצביעו לפרק💙
נפגש מחרררר

עוד סיכוי לאהבהWhere stories live. Discover now