עוד סיכוי לאהבה

פרק 48- טיסה מספר 11 (אחרון!) :)

"בוקר טוב, נסיכה." קולו של מייקל העיר אותי מהשינה ושפתיו רפרפו על שלי לנשיקה קטנה.
אני רוצה להתעורר לקול שלו בכל בוקר.
חשבתי לעצמי.
התאוששתי קצת מהשינה והתרוממתי לישיבה על מיטתו של מייקל. "בוקר טוב." חייכתי.
זה יום חמישי בבוקר, היום שמייקל עוזב.
בגלל שהיום היה לנו בגרות במתמטיקה אז לאחר שסיימנו אותה שחררו אותנו הביתה, כך שאת שאר היום תכננתי לבלות עם מייקל עד שהוא יצטרך לעזוב.

אתמול הלכנו כל החבורה לבאולינג כדי לנצל את הזמן עם מייקל, והיום נותר לנו רק בשבילנו.
"ארזת הכל להיום?" שאלתי אותו.
"אני חושב שכן, אפילו פירור לא נשאר בבית הזה." הוא ענה בחיוך עצוב ונשען לידי על הקיר. "כדאי שתתארגני, הכנתי לנו הפתעה." העביר נושא וחיוכו הפך לשמח.
"מה הכנת?" שאלתי בציפיה, הוא לגמרי עורר את הסקרנות שלי.
"אולי תעשי גוגל על המילה 'הפתעה'." הוא גיחך.

לבשתי חולצה שחורה ארוכה וג'ינס, ומעל שמתי את הסוואטשרט הלבן של מייקל שנשאר אצלי בארון כבר כמה חודשים.
מייקל הסיע אותנו באופנוע שלו, וכל הדרך ניסיתי להבין לאן נוסעים.
הרוח הקרירה של ינואר שטפה את מחשבותי וגרמה לי להתמקד רק במה שחשוב עכשיו.
מייקל ואני.
ממש לפני שהגענו נפל לי האסימון.
הוא לקח אותי לים.
לאחר שהוא חנה את האופנוע המשכנו ללכת לים. האוויר היה קריר, ולא היה אפילו רמז לשמש כרגע, וגרגרי החול הקרים נדבקו לנעל שלי.
אני לא חושבת שהייתי בים בחורף אי פעם.
מייקל לבש חולצה ארוכה וג'קט מעליה, רק עכשיו שמתי לב שהוא אוחז בשקית שחורה ומלאה בדברים.

הוא נעצר כשהגענו לאמצע החול בערך, הוציא מחצלת ופרס אותה.
הוא סידר על המחצלת אוכל שהוציא מהשקית; כריכים, פירות ושתייה.
"טא דה," אמר בחיוך מסופק והתיישב על המחצלת.
"וואו. מתי הספקת להכין את כל זה?" הופתעתי והתיישבתי גם אני על המחצלת. בחנתי את האוכל שהיה מונח בצורה מסודרת על המחצלת הגדולה.
"בזמן שישנת," הוא העביר לי כריך עם חביתה וגבינה.
"תודה לך," התלוצצתי.

לאחר שאכלנו את הכריכים וחלק מהפירות ארזנו את הכל בחזרה והתיישבנו על החול, קרוב למים שהתקרבו והתרחקו.
ישבתי בין רגליו של מייקל וידיו עטפו את גופי.
מדי פעם התקרב גל מהים ושטף את קצה כפות רגלינו החשופות, מה שגרם לי לצמרמורת קלה, אבל גם תחושה נעימה.
הים היה יחסית ריק מאנשים, ומי שכן היה לא היה בסביבתינו.

כך שזה הרגיש לי שרק מייקל ואני קיימים.
"אני הולכת להתגעגע אלייך," אמרתי ללא שום הקדמה. פשוט הרגשתי צורך פתאומי להודות בזה.
השענתי את ראשי לאחור על חזהו של מייקל.
"גם אני," אמר ונישק את קודקוד ראשי.
המשכתי להביט בגלים, איך שהם מתקרבים אלינו ושנייה לפני שהם נוגעים הם מתרחקים חזרה.
וככה היינו במשך שעה בערך.

לפני הטיסה של מייקל היינו אצל סטייסי ודיברנו קצת על כל מה שקורה.
על העזיבה של מייקל.
על הלימודים.
וקצת צחקנו כדי לשכוח מהכל.
מייקל ביקש ממשפחתו לנסוע איתנו לשדה התעופה כדי שנוכל להפרד ממנו, ורק לאחר מכן להצטרך למשפחתו לטיסה, אז כשהגיע הזמן, בערך שש בערב, הסענו אותו לשדה התעופה.
הנסיעה הייתה שקטה למדי, למעט כמה החלפות מילים בין מייקל לג'ייסון.
כולנו היינו שקועים במחשבות.
לאחר כמה דקות נסיעה שנמשכו כמו שעתיים סוף סוף הגענו.