עוד סיכוי לאהבה

פרק 26- צמח לתה :)

"יש אוכל, אתם באים?" שאל מייקל והחווה בידו אל מחוץ לאוהל, כשמישל עדיין בידיו.
"מה השעה?" שאל ג'ייסון ושפשף את עיניו.
"שתהיה בן אדם." קראה מאדי ממזרונה.
"למה, מה אני עכשיו? חייזר?" הוא גיחך.
"יותר כמו קוף." צחקה אשלי. היא הייתה ליד מאדי, וצחקוק נפלט גם מפיה של מאדי.
"כמה זמן ישַנו?" חיפשתי את הטלפון כדי לבדוק את השעה, אך מייקל ענה לפני שהספקתי.
"כמעט שעתיים, עכשיו רבע לעשר."

"בואנה, לאוליביה אתה עונה מה השעה ולי לא?" ג'ייסון הניח את ידו על הלב והעמיד פנים שהוא נפגע מהמעשה.
"מצטער מעומק ליבי אם נפגעת." מייקל עשה כאילו הוא מנגב דמעה דמיונית והם פרצו בצחוק.
"איזה שני מפגרים." צחקה מאדי וגררה אליה גם אותי ואת אשלי.
"מה קורה פה? מרכלים בלעדיי?" סטייסי פיהקה וכולנו סובבנו אליה את המבט.
"שלום גם לך," חייך אליה ג'ייסון ונשק לשפתיה.
"וואו, אני רעבה רצח, מתי אוכלים?" היא שאלה ופיהקה שוב.
"עכשיו, יאללה בואו." מייקל יצא מהאוהל יחד עם מישל, ואנחנו אחריו.

"אני חושבת שלא אכלתי מנה חמה מאז..." סטייסי לקחה עוד ביס מהמנה החמה שלה וחשבה. "כיתה ט' בערך."
החנקתי צחוק. "את זוכרת מה קרה אחר כך?" שאלתי וראיתי אותה מאדימה מבושה.
"לא מזכירים את הפדיחה הזאת." סטייסי צחקה
והנידה בראשה.
ישבנו על האדמה ואכלנו מנה חמה במקום נחמד באיזור, האיזור היה שקט כזה, בערך שתי דקות הליכה מהאוהל, המשפחה של מייקל היו קצת מאחורינו.
ג'ייסון, שישב ליד סטייסי, קם ממקומו על גזע העץ והתקרב אליי. "תגלי לי מה קרה," הוא ביקש בלחישה.

"אתה לוחש מדהים." צחקה סטייסי בשל לחישתו הכושלת של ג'ייסון. אני כמעט בטוחה שכולם שמעו את ניסיון הלחישה שלו.
"נו, מה כבר עשית עם מנה חמה אחר כך?" דחקה בה מאדי לספר.
"שפכתי אותה עליי." היא גיחכה, "מול כל השכבה."

כולם צחקו וסטייסי נעצה את מזלגה במנה החמה שוב. "למה עשית את זה?" מייקל צחק והיא הכניסה את מזלגה מלא במנה חמה אל תוך פיה.
"שתקו, הייתי בטוחה שראיתי ג'וק!" היא מחתה וצחקה גם. "וזה היה בטעות!"
הרוח הנעימה ריחפה וליטפה אותנו ורשרושי העלים המתנפנפים נתנו אווירה רגועה ושלווה.
לאחר כמה דקות כשכולם גמרו לאכול מייקל קם ממקומו. "אמא שלי ביקשה ממני לקטוף לה איזה צמח לתה, אתם יכולים לחזור לאוהל, אני עוד מעט אחזור."
"לבוא איתך?" שאלתי, וחיוך קטן עלה על פניו.
"כן," הוא הושיט לי את ידו, וגם לאחר שקמתי מגזע העץ עליו ישבתי המשכנו להחזיק ידיים.

"אל תתפלאו אם הם יעשו עוד כמה דברים חוץ מלקטוף צמחים." העיר ג'ייסון כשהתחלנו ללכת לכיוון ההפוך מהאוהל.
"ג'ייסון, אנחנו שומעים אותך." צעקתי לו מבלי להסתובב.
"לא ניסיתי שלא תשמעו." הוא החזיר וקולו דעך לאט לאט ככל שהתרחקנו, עד שרק נשימותינו וקולות הנעליים שלנו פוגשות באדמה נשמעו.
לאחר כמה דקות של הליכה מייקל התיישב על גזע עץ, אחרי שהבנתי שהוא לא מתכוון לקום כדי להמשיך לחפש את הצמח של אמא שלו גיחכתי.
"אז אמא שלך לא באמת צריכה צמח?" התיישבתי לידו.