עוד סיכוי לאהבה

פרק 8- מסיבה :)

"וואו איזה יומיים מושלמים היו." אמרה סטייסי בדרך חזרה הביתה,
"וואו כן, ומאדי ואשלי ממש חמודות, ג'ייסון סתם מבלבל תשכל." צחקתי.
"נו איך הייתה הנשיקה עם מייקל?" דחקתי בה מרפק.

"חכי, רוברטו מתקשר." אמרה סטייסי ענתה לשיחה בטלפון שלה ושמה על רמקול.
"סטייסי, את עם אוליביה?" שאל רוברטו.
"היי רוברטו." אמרתי כדי שיבין שהתשובה חיובית.
"מצוין, אז תקשיבו, מחר אתן מוזמנות לעוד מסיבה." הוא אמר, "יהיו שם הרבה פפרצי, תהיו מוכנות לזה."

"אנחנו נבוא אל תדאג." אישרה סטייסי.
"זה מחר בשבע בערב."
"אוקיי, תודה רוברטו." אמרתי וסיימנו את השיחה.
"אני באה אלייך לפני כן?" וידאתי. לי ולסטייסי יש הרגל לבוא אחת אל השנייה לפני אירועים.
"ברור," ענתה והחזירה את הטלפון לכיס.
בפנייה לרחוב שלנו סיפרתי לה על מוקדם יותר.
"שכחתי להגיד לך! מייקל הזמין אותי ללכת עוד יומיים לים." אמרתי בהתרגשות,
"זוג מאוהבים," השיבה סטייסי בחיוך,
"אנחנו לא זוג," עניתי לה וצחקתי.
"אתם לא זוג- עדיין. אתם עוד תיהיו." אמרה סטייסי.
אני מקווה חשבתי.

כשהגענו לבתים שלנו נפרדתי מסטייסי וכל אחת נכנסה לביתה.
חטפתי תפוח מהסלסלה במטבח ונגסתי ממנו בדרך למעלה, לא אכלתי מאז הבוקר.
כשגמרתי אותו זרקתי לפח ונכנסתי למקלחת זריזה. בלילה נרדמתי מהר יותר משציפיתי.

***

בשעה שש בבוקר השעון המעורר שלי צלצל. תכננתי לצאת לריצה בזריחה, אבל באותו הרגע הייתי עייפה כל כך שאחרי שכיביתי את השעון כמעט המשכתי לישון.
יאללה, ריצה. עודדתי את עצמי וקמתי מהמיטה בעצלנות. אם הייתם אומרים לאוליביה של לפני שנתיים שהיא תקום בשבת בבוקר בשעה שש כדי לרוץ היא הייתה צוחקת לכם בפרצוף.

אבל בשנה האחרונה התחלתי להפוך את זה להרגל, לא כל יום שבת, אבל מידי פעם. ולפעמים אפילו סתם שמתחשק.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים. לבשתי סט ספורטיבי בצבע שחור, שכולל טייטס וגופייה. אספתי את שיערי לקוקו מתוח עם גל ולקחתי את האוזניות האלחוטיות שלי מהשולחן בחדרי.

התחלתי בהליכה מהירה ומהר מאוד זה נהפך לריצה. חלפתי את הרחוב שלי. הוא היה שומם ושקט והשמיים היו מקור האור היחידי. הפנסים לא פעלו בשעה הזאת.
לאחר שחלפתי גם את בית הספר שלי עשיתי הפסקה קטנה של הליכה עד שהגעתי לים.

בים המשכתי לרוץ. היו בו אנשים בודדים שלא הספקתי לראות את פניהם מפני שחלפתי מהר מידי, ורוב הכיסאות היו פנויים.
"היי," קול מאחורי גרם לי לעצור את ריצתי ולהסתובב.
ראיתי את מייקל, הוא לבש חליפת גלישה ואחז בגלשן כחול. שיערו הרטוב גרם לו להראות חתיך יותר.

"היי," השבתי. "אתה גולש?" הופתעתי קצת.
"כן." הוא ענה והעביר יד בשיערו הרטוב. "טוב, אני לא אפריע לך, תמשיכי לרוץ." הוא חייך. "ביי,"
"ביי, נפגש מחר." אמרתי והמשכתי לרוץ בחול, רואה את מייקל חוזר לים בעודו אוחז בגלשנו.
לפני שהפכתי למשפיענית רשת החלום שלי היה להיות גולשת. תמיד רציתי לדעת לגלוש, אולי הוא יסכים ללמד אותי מתישהו.