עוד סיכוי לאהבה

פרק 35- מחשבות, בכי, ושקרים :)

איך אני אהיה איתו באותו המקום כשאנחנו צריכים להיות בוילה עוד כמה ימים?
חשבתי בבכי כשאני עדיין עם בגד ים, ומחשבותיי היחידות הן על מה שקרה הרגע.
עדיין הייתי על הרצפה, והיבבות השקטות שלי היו הצליל היחידי בחדר הריק.
ידית הדלת ירדה למטה והשמיעה רעש, אך לא נפתחה מפני שהייתה נעולה.
קפצתי בבהלה ודמעותי גברו, לא הצלחתי לנשום כרגיל.
הנחתי את ידי על פי וחסמתי מקול הבכי שלי לצאת, כדי לא לתת סימן שאני נמצאת כאן, למקרה שמי שנמצא מחוץ לדלת המפרידה הוא ליאו.
"אוליביה? למה נעלת?" קולו המוכר של מייקל גרם לי לחזור לנשום רגיל.

לא התכוונתי לספר למייקל עכשיו מה שקרה.
לא ידעתי איך.
לא ידעתי איך הוא יגיב.
בעיקר פחדתי על מה שיקרה לי אם אספר.
מה שליאו יעשה לי.
נשמתי כמה פעמים בכדי להירגע וניגבתי את עיני מהדמעות.
"א... אני פותחת!" ניגשתי לדלת, למזלי קולי לא השאיר שום רמז לבכי שהיה קודם.
פתחתי את המנעול ונרגעתי לגמרי כשראיתי את מייקל עומד בפתח, עם הבגד ים שהלך איתו.
הוא סגר את הדלת אחריו ונכנס לחדר.
"לא באת בסוף," הוא ציין במבט שואל. עיניו בחנו אותי, מכף רגל עד ראש, ונעצרו שהגיעו לעיני.

חיוך עצוב עלה על פניו לפתע, "בכית?" הוא שאל והעביר את שיערי אל מאחורי אוזני.
הוא מכיר אותי טוב מידי. נאנחתי בליבי.
"כן..." לחשתי והתיישבתי על המיטה, הוא התיישב אחריי.
ידעתי שהוא עומד לשאול למה בכיתי, אז חיפשתי אחר תירוץ מספיק אמין.
"מה קרה?" פניו נעשו מלאות רחמים ועצב.
"אני..." התחלתי, "בדיוק קיבלתי, אז כאבה לי ממש הבטן, אבל... אני בסדר עכשיו." שיקרתי, "בגלל זה גם לא באתי לבריכה בסוף."
שקר.
"את רוצה שאני אביא לך... שוקולד, או משהו כזה?" שאל.
"אני בסדר," לחשתי.
עוד שקר.
אני לא בסדר.

עיניו של מייקל בחנו אותי שוב.
כל הזכרונות ממה שקרה קודם הציפו אותי מחדש.
הרגשתי את האחיזה הכואבת של ליאו בידי, את עיניו הירוקות והמאיימות סוקרות את גופי, את ידו מנסה להוריד ממני את הבגד ים.
כל מה שאמר לי רץ בראשי כמו סרט.
נלחמתי בקולו שהדהד בראשי.
"תשחררי, זונה קטנה."
"את רוצה אותי."
"את תאהבי אותי. אני אגרום לך להנות."
פרצתי שוב בבכי ונפלתי לזרועותיו של מייקל, שנפתחו לקראתי.
הוא עטף אותי וראשי נטמן בשקע צווארו, כשדמעותיי מרטיבות את גופו הגלוי.

קולות בכי בקעו מגרוני ונחסמו בכתפו של מייקל.
"זה בגלל המחזור?" בירר מייקל בעדינות.
"כן." לחשתי, הוא העביר את ידו מעלה ומטה על גבי.
כמובן שגם זה שקר.
"כואב לי לראות אותך סובלת," קולו לא עלה על פני לחישה, למרות שאנחנו היינו היחידים בחדר.
תחושת החמימות של זרועותיו של מייקל נתנו לי הרגשה שאני בטוחה.
שאיתו לא יקרה לי כלום.
"מייקל?"
"מה?"
"אל תשחרר." הפצרתי, רציתי שהחיבוק הזה ימשיך לנצח.
חיבוק אחד שגרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.
חיבוק אחד מהבן אדם הנכון.
"לא התכוונתי לשחרר." הוא לחש חזרה והצמיד אותי קרוב יותר אליו.