האם שני הפכים מוחלטים יכולים להתאהב באותה אחת?
❞כל החטאים שלי, כל הדרכים המלוכלכות, אני אקח אותם איתי לגיהינום, שם הדרך רצופה כוונות טובות.❝
אוֹן נח הוא ילד שמנת, הוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה; ממותג הנעליים עד למרצדס הכי חדישה. בתור אחד שכסף לא מ...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי מהמועדון, נשמתי את האוויר שהתחיל להתקרר; החורף כבר החל וכל פעולה יומיומית פשוטה תהפוך למסורבלת עוד יותר, ספק מהקור עצמו ספק מהעצלות שהקור מביא איתו, גורם לך לרצות להישאר בבית ולא להיות נוכח תחת הטיפות השמנמנות שתוך שניות ניצתות לגשם סוער הדופק על כל גג בעיר בצייתנות.
דווקא עכשיו הקור היה מבורך, המועדון היה לוהט והתזוזה הרבה כדי למלא את ההזמנות גרמה לחום פנימי לבעור בי. הוצאתי סיגריה אחת מכיס מכנסי האחורי; הרגלתי את עצמי להכניס שתי סיגריות בודדות לכיס, כך שאם אחסל את שתיהן אחת אחרי השנייה אוכל להתפוצץ ולא תהיה לי סיגריה, זה הקל על המיסים ועל ההוצאות. אפק כבר לא עישן שבועיים וזה אפילו לא הפריע לו ונבו מעולם לא התחיל, למזלי כשההורים שלנו עוד היו בחיים הם היו תופסים אותם קצר. רק בגלל שעבדתי במועדון והלחץ הכריע אותי, הסיגריות היוו לי מפלט. אמא אף פעם לא אהבה שעישנתי. על אף שלא הייתי מעשן מולה, לא הייתי מכחיש כשהיא שאלה או פשוט הריחה.
הצתתי את הסיגריה כשידי מסוככת על הלהבה הקטנה שבקעה מהמצת. כאשר הסיגריה דלקה ולקחתי שאיפה גדולה של ניקוטין לריאותיי, הכנסתי בחזרה את המצת אל הכיס. עזבתי את חזית המועדון והתחלתי ללכת הצידה, חומק החוצה אל האוויר הקר שהיה משב מרענן לעומת החום המחניק ששרר במועדון. התיישבתי על ספסל שהוצב בחלק המערבי כשהסיגריה בין אצבעותיי, הספסל היה היחיד שהואר מהרחוב הראשי. שפשפתי את עיני ולפתע הרגשתי את העייפות נוחתת עלי כמו משקל של טון. כשהייתי בפנים, במועדון מאחורי הבר, האנשים גרמו לי להתעורר, להיות מלא באנרגיה ואדרנלין, אך כשהחושך עטף אותי הרגשתי צורך לעצום עיניים ולהירדם.
העפתי מבט בשעון. היו לי עוד שעתיים עד שהייתי אמור לחזור הביתה. רעש באפלה גרם לי להרים את מבטי אל המשך הרחוב החשוך. תאורת הרחוב האירה רק בצד השני של הכביש ולא הייתה מספיק חזקה כדי להאיר מול.
משהו זוהר בהק בחושך ואז כבה. סיגריה. דמות התרוממה ממצב ישיבה על הרצפה כנגד הקיר והתקדמה אלי. כשהיא עמדה בתוך אלומת האור החלשה שהאירה את הספסל הבחנתי בה. נויה.
הפעם היא לבשה חצאית הדוקה וקצרה ביותר וחולצה נטולת כתפיות שחשפה את בטנה. שערה השופע היה פזור סביבה כמו הילה בוהקת, אך שחורה, אפופה סכנה. עיניה זהרו איפשהו בין הצלליות השחורות.
