האם שני הפכים מוחלטים יכולים להתאהב באותה אחת?
❞כל החטאים שלי, כל הדרכים המלוכלכות, אני אקח אותם איתי לגיהינום, שם הדרך רצופה כוונות טובות.❝
אוֹן נח הוא ילד שמנת, הוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה; ממותג הנעליים עד למרצדס הכי חדישה. בתור אחד שכסף לא מ...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אוריאל!" לורי קראה בחיוך והתקדמה אלי; מחצה אותי בין ידיה לאחד מהחיבוקים ההדוקים מידי שלה. חיבוקי החנק נבו היה קורא להם ובכל פעם שהיינו נשארים ערים עד מאוחר לצפות בסרט אימה כי שישי ואין למחרת עבודה, הוא היה מזכיר את החיבוקים של לורי ברגע של מתח וכולנו היינו מסכימים שאין דבר מפחיד יותר מהם. הסרט פתאום כבר לא היה נראה כל כך גרוע.
תהיתי מה היא עושה כאן ואם ברגע של פזיזות וחולשה אפק קרא לה לבוא, הרי הוא היה מאוהב באחרת. באחת שהוא מעולם לא החליף איתה אפילו מילה. קצת מוזר שהוא פיתח אליה אובססיה ואפילו לא הכיר אותה, אבל כזה היה אחי, כשהוא אהב הוא אהב עד הסוף בלי עיקולים בדרך. בדרך כלל הייתה לו אינטואיציה טובה לכן הנחתי שלא משנה מי זו שלקחה בעלות על ליבו השבור, היא הייתה שווה את זה.
"היית עם אפק?" שאלתי כשהיא התרחקה ממני וסידרה את החולצה שלה. היא חייכה חיוך זחוח והעיפה את השיער שלה אחורנית. לפתע הייתי מודע לכך שהייתי עירום לגמרי מתחת למגבת שסביב מותניי. תפסתי בה כדי למנוע כל מצב מביך שיכול לקרות.
"חזרנו," היא הודיעה בהתלהבות וקפצה במקומה במחיאות כפיים קצובות. "אתה מכין קפה?" היא הסתובבה וצעדה לעבר הספה. "כף גדושה קפה, עם שתי כפיות סוכר וחלב, זוכר?"
לורי הייתה בחורה נחמדה. כזו שאתה מסתכל עליה ואומר "פשש.." לבחור שעל ידה, כי היה לה חתיכת גוף, אבל היו לה פנים נורמליות לגמרי, יום למחרת היית שוכח איך היא נראית. היו לה עיניים מלוכסנות במעט ועור שזוף משיזוף מלאכותי, שערה היה בצבע אגוז וחלק, מעורר הרבה קנאה. היא גם תמיד התאמצה להבליט את גופה בעזרת בגדים צמודים וחשופים, בהתחלה אפק ניסה להניא אותה מכך, אך באיזשהו שלב הבין שכבר לא כל כך משנה לו אם היא בלעדית לו או בלעדית לעיני כולם, אהבת חייו היא לא. היא לא הייתה בחורה לשיחות ארוכות, או להתפרקויות ואם לא היית אפק - לא עניינת אותה במיוחד. היא תמיד הייתה מתחילה לדבר עליו ומהר מאוד מנתבת את השיחה אליה, ואפק בתור אחד כזה שתקשורת נחוצה בעיניו לקשר יציב, החליט שלא לקרוא למה שיש ביניהם קשר.
"מה שלום אושר?" לורי שאלה והתיישבה על הספה באנחה, העיפה את שערה בפעם המאה אחורה והניחה את כפות רגליה היחפות על שולחן הקפה. "ונבו? אוף. התגעגעתי אליכם כל כך."
