האם שני הפכים מוחלטים יכולים להתאהב באותה אחת?
❞כל החטאים שלי, כל הדרכים המלוכלכות, אני אקח אותם איתי לגיהינום, שם הדרך רצופה כוונות טובות.❝
אוֹן נח הוא ילד שמנת, הוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה; ממותג הנעליים עד למרצדס הכי חדישה. בתור אחד שכסף לא מ...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
רקדתי צמוד ואיטי עם סייפן, שואב את הריח המתוק שלה לקרבי, כשנויה התקשרה אלי וכמו הפראייר הכי גדול בעולם ביקשתי מסייפן סליחה והלכתי למקום פחות רועש כדי לענות לשיחה. נעמדתי בחוץ בקור והצמדתי את הנייד אל אוזני.
"נויה?" שאלתי בדאגה וכיווצתי את גבותיי, הרי היא ידעה שלא אגיע הביתה עד מאוחר, אז הנחתי שהיא לא תבוא הלילה. "את יודעת שאני חוזר הביתה מאוחר, אמרתי לך שיש לי חתונה היום." היא לא אמרה דבר, אך שמעתי את נשימותיה הרועדות ואת ההתחננות המהוסה שבהן. כל גופי נדרך ונכנס למגננה כלפיה, כאילו דרך הנייד אוכל להציל את הכל, להציל את העולם, להציל את הנערה שלי מכל רע שרוצה להזיק לה. "נויה? הי, מה קרה?"
"א-אוריאל," היא אמרה וקולה נשבר ואני ידעתי שמשהו רע קרה, הרי נויה היא האדם הכי מאופק שאני מכיר. היא לא תיתן לכל אחד להיכנס לה לרגשות ולהראות פגיעות בפניו. היא אוהבת להיות אדישה, כי כך היא לעולם לא תיפגע. "אתה י-יכול לבוא?"
ולפתע היא נשמעה כמו הילדה הקטנה שהיא. כל כך קטנה וכל כך שברירית, כאילו רק הרגע גילתה את הצד המכוער של העולם. "ברור. אני בדרך, תסמסי לי הכתובת."
השיחה התנתקה ואני חזרתי במהירות אל סייפן, היא ישבה על יד הבר והמתינה כשהיא מסובבת את כוס הויסקי שלה ומביטה בה במבט אדיש.
"סייפן," אמרתי והיא הרימה אלי חיוך, אך הוא נמחק ברגע שראתה את פני.
"הכל בסדר?" היא שאלה בדאגה והתרוממה על רגליה. "אחים שלך בסדר?"
"כן," אמרתי מיד. "זו נויה. היא צריכה עזרה במשהו. אני לא כל כך יודע..."
סייפן היססה לרגע ואז הנהנה, אספה את התיק שלה מהבר והחזיקה בידי. "קדימה."
אני מניח שיכולתי לשקר, אבל לא רציתי. גם ככה הפעמים המעטות ששיקרתי לסייפן על כך שנויה ישנה במיטתי כמעט כל לילה אכלו אותי מבפנים. ההורים תמיד לימדו אותי להגיד את האמת ושלפעמים היא כואבת, אבל הכאב הזה יחסוך מעוד הרבה כאב לבוא. משהו הבהב בעיניה וזה המית אותי קצת מבפנים. משהו מהיר ומבזיק וזה היה רגעי, לאחר מכן שלווה מפחידה עטפה אותה כשהורדתי אותה על יד ביתה. "סייפן," אמרתי ותפסתי בזרועה לפני שהיא חמקה החוצה. היא נעצרה והביטה בי בשאלה ובעיניים חסרות חשק. אמנם סייפן חדרה לי ללב, אבל נויה נכנסה כל כך עמוק לדיי.אן.איי שהיא נהפכה להיות חלק ממני. "אני מצטער."
