האם שני הפכים מוחלטים יכולים להתאהב באותה אחת?
❞כל החטאים שלי, כל הדרכים המלוכלכות, אני אקח אותם איתי לגיהינום, שם הדרך רצופה כוונות טובות.❝
אוֹן נח הוא ילד שמנת, הוא רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה; ממותג הנעליים עד למרצדס הכי חדישה. בתור אחד שכסף לא מ...
К сожалению, это изображение не соответствует нашим правилам. Чтобы продолжить публикацию, пожалуйста, удалите изображение или загрузите другое.
מכירים את הרגע הקטן הזה בו אתם בטוחים במשהו שאתם רוצים? כל כך בטוחים שתעשו הכל למענו? כל כך בטוחים שזה הדבר היחיד שרציתם, אבל כשקיבלתם אותו הבנתם שזה כלום, פשוט כלום? בכל מקרה, אני הכרתי. נויה. נויה הנערה הכי מתעתעת, מהפנטת ויפהייפה שקיימת, הוליכה אותי שולל. היא נתנה לי הכל, וברגע שהרגשתי כמו מלך כשהיא הייתה על ידי ונתנה לי את תשומת הלב שרציתי, היא שמטה. פשוט שמטה. ואני נפלתי ונפלתי עד שהגעתי לשפל הכי נמוך. כי הכלום יותר כואב כשקודם היה לך את ההכל. אם חשבתי שאחרי לילה אחד איתה אוכל לסמן עליה וי ופשוט להמשיך בחיי, טעיתי ואני אף פעם לא טועה. היא זו שסימנה עלי וי ואני האחד שנותר עם הלשון בחוץ, ממשיך לחפש אותה. בדרך כלל אם רציתי מישהי, אחרי סקס בקושי יכולתי להסתכל לה בפנים, הייתי שולח אותה הביתה מבלי להעיף בה מבט שני. אבל נויה, הנערה הכי אדישה, מבלבלת וסקסית שקיימת, הלכה מעצמה, לא העיפה לעברי מבט שני. וזה הכניס אותי לבלבול רציני, לפתע רציתי שתישאר לאפטר, שנמשיך ככה כל הלילה, או אפילו סתם אחד על יד השנייה וזה משהו שאף פעם לא רציתי.
יום למחרת היא לא הגיעה לבית הספר. וגם לא ביום המחרת. זה גרם לי להיכנס למתח שבסופו של דבר הכריע אותי; בצעדים זריזים חציתי את המסדרון לעבר כיתות י'. היו שלוש מהן ואני עברתי על כולן בחיפוש אחר נויה. בגלל מרפי הדפוק, הכיתה האחרונה אליה נכנסתי הייתה שלה. שאלתי שם כמה בנות אם הן מכירות אותה, הן ענו לי במהירות, באותו חיוך מוכר, מהופנט משהו, מתלהב. אם לא הייתי כל כך חדור מטרה, אולי הייתי בוחן אותן לעומק, כי כולם יודעים עד כמה קל להיכנס לתחתונים של בנות כיתה י'. זה היה השלב בו הן התחילו לדרוש תשומת לב מהבנים הבוגרים ורצו להשתלב ואין דרך יותר טובה להשתלב מלהשיג את האלפא.
בדיוק כשדיברתי עם שתי בנות כיתתה של נויה הבחנתי במישהי מוכרת עוברת מחוץ לכיתה. שערה הכבד היה תפוס על קדקוד ראשה באופן פרוע ומשקפיים גדולות נחו על קצה אפה. כשהוספתי להתקרב זוג עיניים ירוקות ומוכרות הביטו בי וזיק של הכרה הופיע בהן. היא ניסתה להתעלם ולהמשיך לחצות את המסדרון, אבל אני תפסתי בזרועה ונעמדתי מולה.
"לא ידעתי שאת לומדת כאן," אמרתי את הדבר הכי טיפשי שקיים בעולם בערך, כי אין לי מושג קלוש על רביד בכל תחומי החיים. למזלי, היא התעלמה מהשאלה המפגרת שלי והפנתה אחת נגדי, שאלה מה עשיתי שגרם לי לעבור בית ספר בסוף כיתה י"ב. משכתי בכתפי בתנועה לא מחייבת. "מה אמרו לך שעשיתי?" כי היה לי ברור שעוד מלפני שהגעתי הנה, השמועות כבר התחילו להתגלגל במסדרונות וכל אחת יותר מופרכת מהשנייה. משום מה רציתי לבדוק לאיזו מהן רביד האמינה.
