מושלם זה משעמם // G×G

פרק 7 | גורל חתולי

קודם כל תודה לכם על כל הכוכבים!
זה ממש משמח ויותר משזה משמח זה מראה לי שאתם אוהבים את מה שאני כותבת.
תודה רבה על כל התגובות.
תודה לכל מי שמשקיע וכותב תגובה ארוכה עם הצעות לשיפור ותודה גם לכל מי שסתם כותב 'יפה, תמשיכי' או סתם סמיילי חמוד. אני אוהבת את הכל.
טוב חפרתי ובטח כבר בא לכם את הפרק.
תהנו!
_______________

"אני לא התכוונתי לצוטט!" אמרתי ישר אחריי שיצאתי מהשיח.
"שום דבר לא מכוון, חוץ מהגורל. ואת לא בדיוק יודעת להתגנב כמו חתול." אליאנה ענתה.
"משפט עמוק." ציינתי.
היא חייכה "איזה מהם? החתול? את האמת שהוא דיי נכו-"
"לא, הראשון." מיהרתי להגיד והסמקתי מבושה.
"אהה."
אליאנה לא שאלה לגביי איך הגעתי למצב בו צוטטתי להם מהשיח.
הוקל לי.
"אז אני מניחה שדיי הבנת את העבר הלא כל כך סטרייטי של ליהי." אמרה לפתע.
"את האמת? לא. לא הבנתי." הודתי.
אליאנה לקחה אוויר "זה פשוט; לליהי היה קראש קטן עליי, הוא עבר לה. היא אומרת לך "לצאת" איתי לא מהסיבה שאת חושבת אגב, אלא בגלל שהיא דיי מרגישה אשמה. עכשיו הכל נגמר ואת יכולה לחזור לחיים הרגילים שלך." הסבירה.
נאנחתי, פשוט הרגשתי רע עם עצמי עכשיו. שום דבר פה לא היה נראה לי הוגן.
"הו ואגב," אליאנה הוסיפה "מעולם לא הרגשתי אל ליהי כלום."
לאחר מכן היא קמה מהשולחן ופנתה ללכת ולהשאיר אותי שם חסרת מילים כמו בכל הדרמות האלו בטלוויזיה.
רק שאנחנו לא בטלוויזיה ולי היה מה לענות.
"אליאנה?" קולי היה מהוסס, היא הסתובבה.
"אני מצטערת שזה יצא ככה אבל אני באמת אשמח להמשיך להפגש איתך." אמרתי.
חיוך עלה על פניה .
"בקטע סטרייטי כמובן." מיהרתי להסביר.
החיוך עדיין לא ירד מהפנים שלה, אלה נעשה טיפה יותר זדוני - נראלי - .
"ברור," היא אמרה "בקטע סטרייטי בלבד." הוסיפה בקולו "תמים."
"אני אלך עכשיו." אמרתי והלכתי לכיוון השער.
כשעברתי על ידה היא זזה מדרכי באופן דיי אצילי. הרגשתי נסיכה.
כן אני מגוכחת.
אני מגוכחת בהרבה תחומים - אני חייבת לציין - .
אליאנה גורמת לי להיות עוד יותר מגוכחת לידה.

נאנחתי, רק היום באמת הכרתי צד שונה של ליהי.
צד שהיא בחרה להסתיר.
את האמת? הופתעתי קצת מהצד הזה שלה.
היא תמיד נראתה לי הילדה המטומטמת והתמימה שצוחקת כל שניה - טעות.
הרגשתי מוזר.
רצתי לבית של ליהי.
כשפגשתי אותה בכניסה היא שאלה איפה הייתי, אמרתי לה שהלכתי לבדוק מה קרה לחתול אחד שראיתי לפניי כמה ימים.
היא קנתה את זה.
ליהי אוהבת חתולים יותר מכל דבר אחר.
- אני מניחה שהיא פשוט חושבת ששון הוא חתול אדם - . את האמת? מתאים לו.
מעניין אם בחתונה החתולית שלהם יגישו דגים והאורחים ילבשו אוזניים של חתול וזנב פרוותי...
לא, לא תודה, אני אוהבת את הטוסיק שלי כמו שהוא...
וחוצמזה ליהי היא עדיין קואלה.

אחר כך כשישבנו בחדר שלנו היה נראה שהיא רוצה להגיד לי משהו אבל לא מסוגלת.
- למען האמת היא נראתה כמו חתול שיש לו אפצ'י והוא לא מצליח להוציא אותו - .
הקדמתי אותה "ליהי אני לא יוצאת עם אליאנה יותר בשבילך." אמרתי בטון עובדתי.
תשובתה נאמרה בקול רפה "טוב."
הרגשתי צורך להסביר "אני מצטע-"
"זה בסדר את צדקת, זה לא היה הוגן." היא קטעה אותי.
שתקתי, נתתי לה להמשיך את דברייה.
"למען האמת אליאנה ידעה על זה וביקשה ממני להגיד לך להפסיק." היא הודתה.
הגבתי כמו שהייתי אמורה להגיב. הריי ליהי לא ידעה ששמעצי את השיחה שלה ושל אליאנה.
"הו באמת?" השתדלתי לשוות לקולי הפתעה.
"כן." ליהי אמרה "והיא צודקת וזהו. בואי לא נדבר על זה יותר כל עוד הבטן שלי מדברת." היא אמרה.
במשפט זה הסתכמה השיחה ושתיינו ירדנו למטבח.
כל אותו ערב שררה בניינו אווירת עגמומיות אך הקלה.
לאחר מכן למדנו עם אירו. בכל זאת, עבר כמעט חודש מתחילת הלימודים ושלושתנו לא רצינו להכשל.
הלכנו לישון מוקדם מהרגיל.
ליהי - כהרגלה.
אני ואירו משום שלא היה לנו משהו יותר מעניין לעשות.