מושלם זה משעמם // G×G

פרק 10 | היא.

פרק עכשיו כי טכנית כבר חמישי!
שוב, אם יש טעויות הקלדה (למרות שלא אמורות להיות כי אני עוברת על כל פרק 5 פעמים בין הכתיבה להעלאה) קיצר תכתבו לי אם יש טעיות (המקלדת אשמה.)
תהנו!
Ю_Ю
_________________

מסלול הבוקר היה מרענן.
הלכתי לצד שון וליהי כשאמנדה ואליאנה צעדו מאחוריינו.
הפרידה שלהן אתמול הייתה ידועה רק לי ולשון.
הוצאתי את הטלפון שלי כדיי לבדוק כמה זמן נותר עד שנגיע - למעיין - כשלפתע שמעתי את קולה של ראשית; השביעיסטית.
"אליאנה פה?" קולה נשמע ממרחק.
פעלתי בלי לחשוב יותר מדי והפעלתי את הטלפון שלי על מצב הקלטה.
דחפתי אותו חזרה למקומו ברצועת הכתף של תיקי.
התכופפתי כאם אני קושרת את שרוכי והורתי לשון וליהי להתקדם עם היתר.
"אפשר לדבר עם אליאנה רגע?" שמעתי את קולה של ראשית מאחוריי.
הסתובבתי.
תהיתי על מה יש לראשית לדבר עם אליאנה.
האם זה קשור למה שאמרה לצחי אתמול לשאול אותי במשחק "אמת או חובה"?
אמנדה חייכה ונשקה לאליאנה על לחייה ולאחר מכן התקדמה לעבר כולם.
ראשית חיכתה שאצטרף לאמנדה.
"אתן יכולות לשמור לי את התיק? אני צריכה לשירותים." ביקשתי.
"בטח." ראשית אמרה ולקחה מדי את התיק.
היא הניחה אותו על כתפה.
הטלפון שלי היה בתאו במרחק של פחות מעשרים סנטימטר מפנייה.
מיהרתי ללכת משם והלכתי לשיח הקרוב.
הבטתי דרכו עלייהן.
הן החליפו כמה משפטים שלא יכולתי לשמוע.
כעבור כשתיי דקות יצאתי מהשיח והתקדמתי לעברן.
נראה היה שהן עוד דיברו.
לפתע הטלפון שלי החל לצלצל.
"היי חכו לי." אמרתי ורצתי לעברן.
"הטלפון שלך." אליאנה אמרה והגישה לי את התיק מידייה של ראשית.
"כן. אני שומעת." אמרתי ומיהרתי לשלוף את הטלפון שלי ולענות לשיחה מאמי.
בנתיים הן המשיכו להתקדם.
"בונז'ור אמא." עניתי לטלפון בעודי מנסה לקלוט על מה הן מדברות
"בונז'ור חמודה. מה קורה? כרמלה סיפרה לי שאתם בטיול." אמא שלי אמרה.
"כן שנייה אחת אמא." אמרתי.
לצערי בדיוק אז ראשית התרחקה חזרה לעבר חברייה ואליאנה הסתובבה אליי.
היא חיכתה לי.
"אמא אני בסדר גמור. רוצה שנדבר בערב?" שאלתי.
"כן חמודה. אל תשכחי." היא אמרה.
"אוקיי ביי." אמרתי וניתקתי.
החזרתי את הטלפון למקומו - הפעם כשהוא לא מקליט - והתקדמתי אל אליאנה.
"אמא שלי." הסברתי לה.
היא הנהנה בשקט ושתיינו התחלנו לצעוד ביחד.
לאחר כדקה היא פתחה את פיה "אז היה אתמול משחק."
היא אמרה כעובדה.
"כן." אמרתי.
"שמעתי שהיה מעניין." היא המשיכה.
"לא, למען האמת היה אפילו משעמם." עניתי בשלווה.
"עד שהבקבוק הסתובב עלייך ועל צחי." אמרה.
"נראה שאת יודעת הכל." אמרתי.
"כן."
לא הבנתי למה היא שואלת אותי על זה.
"למה זה מעניין אותך?" שאלתי אותה.
"הזכרתם אותי." היא אמרה.
"בהקשר קטן ו...?" המשכתי לשאול בעודי מנסה להגיע לנקודה.
"אז השביעיסכיסטית או איך שאתם אומרים הזאת חשבה שזה אמור לעניין אותי." אליאנה אמרה.
הרגשתי מדקרה בליבי.
אז זה לא מעניין אותה.
"שביעיסטית." תיקנתי.
"יופי."
המשכנו ללכת בשקט.
הרגשתי את המתח באוייר.
"טוב דיי נועה אני מצטערת שהעלתי את זה בסך הכל רציתי לשאול איך היה לך אתמול." היא נעצרה במקומה.
"היה לי כיף." שיקרתי לה למחצה.
זה נכון היה לי כיף עד שנאלצתי לשקר לגביי רגשותיי.
"אני שמחה נועה." אלאינה אמרה.
חייכתי.
היא הרימה את ידה והעבירה אותה על הגומה שנוצרה בלחיי.
לא נרתעתי. רק השפלתי את עיני מבלי להניע את ראשי.
היא שמטה את ידה "מצטערת זה ממש חמוד." אמרה.
הרמתי את מבטי אל עינייה שזהרו כעת בשמש בכחול.
כחול של אוקיינוס ללא סוף.
צעקה פילחה את האוויר.
שתיינו הבטנו אוטומטית אל מקור הקול.
"מעיין!" זה היה קולה של ליהי.
אני ואליאנה מיהרנו אל מעבר לעיקול בו פנו ולעינינו נגלה מחזה מרהיב.
מיד הבנו למה ליהי צרחה בהתלהבות.
במקום כלשהו בין הסלעים העליונים פרץ זרם מים שהתנקז למטה בבריכה קטנה של מים חצי צלולים.
אורכה של הבריכה הקטנה לא עלה ארבע מטרים ורוחבה על שלוש.
צחי, יורם ועוד כמה מחברייהם כבר היו במים.
כמה שניות לאחר מכן גם הבנות נכנסו.
ליהי הורידה את חולצתה ונכנסה למים בחזייה ושורט בלבד.
אירו ושירן כבר היו במים והתיזו אחד על השניה מים ללא הפסקה.
אליאנה הורידה את תיקה והביטה בכולם.
לפתע שון דחף אותה והיא נפלה למים.
הוא קפץ אחרייה.
"אתה קצת אדיוט." היא אמרה אחריי שנעמדה במים.
"את קצת צודקת." ליהי אמרה וגררה את שון משם.
היא פילסה את דרכה במים אל המקום בו היה תיקה.
היא הוציאה את הטלפון שלה מכיס הקפוצ'ון שלבשה שהיה כעת רטוב לגמריי מהמים והגישה לי אותו.
"תנגבי ושימי לי בתיק. הוא עמיד למים." אמרה.
עשיתי כבקשתה.
בנתיים היא פשטה את הקפוצ'ון שכנראה הכביד עלייה בגלל המים שספג ותלתה אותו על אחד מענפיי העץ שגונן בצילו על מיי הבריכה.
היא הייתה בטי-שרט, בצבע שלשנייה אחת היה נראה לי שחור בגלל רטיבותו אך הבנתי שהוא אפור.
הג'ינס הארוך הצמוד שלה היה גם הוא בצבע אפור.
לא היה חם בחוץ אבל תהיתי איך היא יכולה ללכת בבגדים ארוכים.
הורדתי את התיק ודחפתי את הטלפון שלי לאחד התאים כי בניגוד לשל אליאנה, הטלפון שלי לא היה עמיד למים.
הייתי במכנסיים קצרים מעט רחבים והחלטתי להישאר בהם.
נפטרתי מהחולצה שלי ונשארתי עם גופייה.
אספתי את שיערי הארוך לפקעת במעלה ראשי והורדתי את נעליי ואת גרביי.
פסעתי לאט לאט על חלוקיי הנחל לתוך הבריכה הקטנה.
עצרתי רק כשהמים כבר עקפו את בירכיי והרטיבו את קצה המכנסיים שלי.
הבטתי סביבי.
שון וליהי השפריצו אחד על השני.
יורם פתח בירה.
אמנדה ישבה על אחד הסלעים בביקיני בעוד טיילור קולעה צמה בשיערה.
אליאנה לא נראתה בשום מקום.
לפתע היא הגיחה מן המים מולי.
שיערה הקצר היה רטוב וסתור על פנייה ולצדדים.
עורה היה רטוב ונראה היה שהוא חלק כשיש.
שפתייה הרטובות נצצו בשמש.
נזכרתי בליל אמש והתביישתי.
זה לא היה הוגן מצידי לנשק אותה ללא הסכמתה.
ועוד יותר לא הוגן מצדי שהיא לא יודעת על כך.
התנחמתי בעובדה שלא אעשה זאת שוב.
"מפחדת להיתרטב?" אליאנה שאלה.
חייכתי "אומרים להרטב, את יודעת מה העומק?".
"בואי נראה." אמרה והסתובבה.
היא פסעה לכמה גיוונים בתוך הבריכה במשך כדקה.
בנקודה מסויימת עצרה.
"כאן הכי עמוק. מפה זה כבר הולך ונהיה שוב... איך אומרים?" נראה היה שהיא חיפשה מילה מסויימת.
"רדוד?" הצעתי.
"בדיוק."
היא שילבה את ידייה.
בנקודה שבה עמדה המים הגיעו עד למרפקייה.
"את נכנסת?" שאלה.
"לא יודעת אני מפחדת." הודיתי.
היא התקרבה אליי "ממה?"
"מקרקעיות." אמרתי.
עמדתי כעת על אבן קטנה במים כי לא העזתי לדרוך על הקרקעית.
"אני עם נעליים אז לא אכפת לי לעזור." היא אמרה.
"תוכלי להגיד לי איפה יש סלעים שאוכל לעמוד עלייהם?" שאלתי אותה.
"כן." היא אמרה.
היא הלכה לאט במים וגיששה ברגלייה אחר סלעים.
"הנה." אמרה.
היא תמכה בי בידה כשעברתי לאותו סלע.
רעדתי מעט כשכף ידי נאחזה בכף ידה הרטובה.
"חכי רגע." אמרה לאחר שהתייצבתי על הסלע הקטן.
היא התרחקה ממני וגיששה קצת במים עד שלבסוף נעצרה בנקודה מסויימת ואמרה; "יש פה אבן גדולה, תוכלי גם לשבת."
חייכתי.
היא עזרה לי לדלג מסלע לסלע עד שהגעתי לאבן הגדולה.
התיישבתי על האבן וחבקתי את רגליי.
המים כיסו בירכיי כך שרק ראשי וקצת מכתפיי היו מעל פניי המים.
אליאנה נעמדה מולי בחיוך.
"תסדרי את השיער." צחקקתי.
"מה?" היא שאלה בהיתממות.
"בואי." אמרתי לה.
היא התקרבה אליי.
שלחתי את ידי וסידרתי את שיערותייה הרטובות מאחוריי אוזנה.
אחת מגבותייה נחשפה. היה תקוע בה עגיל כסף שהיה מוכר לי מאותו ערב שבו עשינו סיבוב במושב.
"תודה." היא אמרה "אבל זה מיותר."
"למה?" שאלתי.
היא רק שתקה ונעלמה שוב במים.
כשעלתה שיערה היה מבולגן שוב.
פלטתי אנחה וגלגלתי את עיניי.
שמעתי את הקולות מסביבי אבל הם היו כזימזומים.
היה לי בראש רק את אליאנה שהתקדמה אליי כשבת צחוק בעינייה.
ירדתי מהסלע וניסיתי לצוף במים.
לפתע הבחנתי בגושים קטנים שנעו במים.
לקח לי שתיי שניות להבין.
"דגים!" אמרתי בפחד וניסיתי להאחז בדבר שהיה הכי קרוב אליי.
אליאנה.
שנייה אחר כך הייתי בזרועותייה ויכולתי לשמוע באוזני את הלמות ליבה דרך חולצה הטי-שט האפורה שלה.
"הם לא יעשו לך כלום." היא צחקקה.
"מממ." אמרתי.
"אויש בסדר אם את מפחדת." היא אמרה והתחילה ללכת אל מחוץ לבריכה כשאני בזרועותייה.
"אני כבדה?" שאלתי.
"לא יודעת. במים המשקל לא מורגש."
כשיצאנו מהבריכה מיהרתי להתעטף במגבת כי היה לי מעט קר.
אליאנה עזרה לי לפרוס מחצלת ושתיינו התיישבנו עלייה.
"אז אמנדה וטיילור עברו לגור פה?" פתחתי בשיחה.
"לא להרבה זמן."
כיווצתי את גבותיי "מה?"
"הם חוזרים לשם עוד חודש, אהה והם רוצים שאני גם."אליאנה נאנחה.
"מה?"
היא גיששה אחר התיק שלה וכשהגיעה אליו הוציאה את הטלפון שלה.
לאחר כמה שניות היא התחילה להקריא לי משהו ממנו.
"תשמעי, 'איחוד הרכיבה האמריקאי מזמין אותך להשתתף במשחקיי הליגה שיערכו בין התאריכים הראשון לנובמבר עד השלושים ואחד במרץ' בלה בלה בלה. זה חמישה חודשים." היא הכניסה את הטלפון חזרה לתיק.
"מה?" שאלתי בפעם השלישית באותה דקה.
"כמו מונדיאל רק של רכיבה על סוסים." אליאנה ניסתה להסביר.
"אהה. ואמנדה וטיילור רוצים שתיהי בזה?" שאלתי.
"כן."
נשכתי את שפתיי "את הולכת על ההצעה הזאת?"
שאלתי בתקווה שתאמר שלא.
רציתי שתישאר.
אליאנה הביטה בהשתקפותה במים.
"אני חושבת שכן, נועה."