מושלם זה משעמם // G×G

פרק 9 | אמת פשוטה.

היי כולם!
סליחה שהתעכבתי היום פשוט הפרק טיפה התארך לי ולקח לי פול זמן לעבור עליו.
בקשר לרעיון שלי לעשות בפרק 10 נקודת מבט של דמות אחרת אני קצת מתלבטת ויש מצב שאני לא אעשה בסוף כי יש לי תכנון למשהו שחייב לקרות מנקודת מבט של נועה.
בכל זאת אם יש טעויות אל תהססו לתקן אותי!
מקווה שתהנו מהפרק!
[●~●]
____________

השמש הזאת, אוף השמש הזאת.
אוי והזבובים. דאמט איזה מעצבנים.
אאוץ' הנעליים מציקות לי אוף חם.
אוף כואב לי הראש.
לעזאזל.
התיישבתי על הסלע.
הכל היה מושלם אבל מצאתי סיבות להתלונן.
שיכנעתי את עצמי שקשה לי.
אבל הכל היה קל במידה מגוחכת.
היה לי קשה, זה נכון. אבל לא מבחינה פיזית.
ניסיתי לא לחשוב על מה שאליאנה אמרה.
היא ואמנדה אף פעם לא נפרדו משמע הם זוג.
זוג.
זוג.
זוג.
זוג.
זוג.
פאקינג זוג.
מה לעזאזל?
למה אני חושבת על זה?
למה זה בכלל מעניין אותי?
למה זה מפריע לי?
בסוף המסלול גיליתי שהלחיים שלי רטובות.
יורם ועוד שמיניסט אחד בשם צחי החליטו לשפר לי את המצברוח ושרו לי דספסיטו בספרדית קולשת.
חייכתי.
עדיין הרגשתי נאחס.
הגענו לחורשה.
אמנדה התיישבה לה עם הטלפון שלה בעוד טיילור ניסה לעזור לכולם להקים את האוהלים.
לבסוף אחריי שכולם התארגנו יורם וצחי ארגנו מדורה.
אמנדה התישבה בישיבה מזרחית ואני ישבתי בדיוק מולה מהצד השני של המדורה וצפיתי בהשתקפות האש בעייני החתול שלה.
אליאנה באה מאחורייה.
היא העיפה לעברי מבט קטן ואז חיבקה את אמנדה מאחור ונשקה לה בלחי.
הפניתי את מבטי.
גם אחריי שכולם הצטרפו לא היה לי מצב רוח אז הודעתי שאני פורשת לישון ונכנסתי לתוך שק השינה שלי במטרה להרדם.
לקח לי הרבה זמן. אוליי זה היה בגלל הצחוק של אליאנה ששמעתי מידי פעם
ואוליי זה היה סתם.
הריי דברים יכולים להיות סתם נכון?
אוליי אני סתם מובכת מזה שאליאנה נישקה את אמנדה על הלחי כי זה זוג בנות וזה חדש לי.
אוליי אני סתם חסרת מצב רוח ומוטיבצייה כי הטיול הזה קשה.
אוליי אני סתם חושבת על אליאנה יותר משאני חושבת על ההורים שלי שמזמן לא דיברתי איתם.
אוליי סתם כי ליהי צודקת שאני מחבבת אותה.
אוליי.
משום מה באמצע הלילה התעוררתי.
לקחתי איתי שמיכה דקה ועשיתי סיבוב בחורשה.
היה שם סלע אחד גדול שאחד הצדדים שלו היה ישר כקיר.
התישבתי באותו צד כשגבי אליו והבטתי בירח המלא.
אחריי כמה דקות שמעתי צעדים וקולות.
הקולות של אליאנה ואמנדה.
הן התקדמו לעבר הסלע והיישבו עליו.
חיכיתי שהן יפנו אליי ויגידו לי ללכת או משהו בסגנון אבל הן כנראה לא ראו אותי.
המשכתי לשבת שם.
אם הייתי מרימה את ראשי ומסתכלת הצידה הייתי רואה את גבן.
הן התחילו לדבר.
בעברית.
"תשמעי אמנדה..." אליאנה פתחה את פיה.
"חכי רגע. משהו חשוב לפניי, אנחנו נפרדות. אני מצטערת." אמנדה אמרה בקול בטוח.
"הורדת לי אבן מהלב." אליאנה נאנחה.
"אבל אנחנו נמשיך להיות חברות טובות נכון?" אמנדה שאלה.
"ברור. רק שאלה אפשר?"
"ברור." אמנדה אמרה.
"בעצם שתיים. באת עד הארץ כדיי להיפרד? יכולת לעשות את זה בטלפון. ולמה דיי נמרחת עליי היום?" אליאנה ירתה את מילותייה.
"בקשר לזה אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר על זה כשטיילור גם בסביבה. ובקשר להימרחות? אני רק עוזרת לך במשחק הקנאה הקטן שלך." אמנדה צחקקה.
"אני לא יודעת על מה את מדברת." אליאנה היתממה.
אמנדה גיחכה "את יודעת בדיוק על מה אני מדברת ואני גם רואה איך את מסתכלת עלייה. אפילו עליי לא היית מסתכלת ככה."
אגרופיי נקפצו. שוב לאלינה יש מישהי.
"אז את חושבת שאני מנסה לגרום לה לקנא?" אליאנה שאלה.
"אני בטוחה בכך. אני צודקת?" אנמדה המשיכה.
"שיהיה. כן." אליאנה הוציאה את האוייר מפייה ב-ווווש ארוך.
"אני שמחה." שמעתי את אמנדה קמה.
"שאלה." אליאנה אמרה.
אמנדה כנראה הסתובבה חזרה "כן?"
"את וטיילור ביחד?"
"כן." אמנה פלטה.
"אני גם שמחה בשבילך." אליאנה אמרה בכנות.
"שנלך עכשיו לבדוק אם יש עוד מרשמלו?" אמנדה הציעה.
"למה לא?" אליאנה ענתה בשאלה והן קמו והתרחקו משם.
נאנחתי.
עכשיו המצב הרבה יותר חרא.
מקודם אליאנה הייתה עם אמנדה ועוד היה סיכוי שהן יפרדו ואליאנה תהייה משחוררת.
אבל עכשיו אליאנה דלוקה על מישהי.
אם אני אגלה מי זאת אני כנראה אשנא אותה ואקנא בה להרבה מאוד זמן.
למה העולם הזה צריך להיות מסובך?
למה אני לא כמו כל ילדה נורמלית שמתאהבת בכל בן חתיך שהיא רואה? מעולם לא התאהבתי במישהו מעבר להתאהבות ביופי חיצוני.
למה הייתי חייבת להתאהב בלסבית הכי מבוקשת באזור? אף פעם לא באמת אהבתי בנים ומצד שני גם לא בנות, אז למה הפעם הראשונה שאני מתאהבת צריכה להיות הכי כואבת וחסרת סיכוי?
לאחר חצי שעה של בהייה בירח המלא החלטתי לחזור לשק השינה שלי.
אמנדה ואליאנה כבר ישנו.
אמנדה - ליד טיילור.
אליאנה - לידי וליד ליהי.
אוליי אליאנה התאהבה בליהי?
העפתי מבט חטוף בשעוני. השעה הייתה 3:47.
התיישבתי על שק השינה הפרוס שלי והתעטפתי בשמיכה שלי.
אליאנה הייתה חצי מטר ממני.
אם הייתי שולחת יד הייתי יכולה לנגוע בידה.
היא שכבה על הגב והירח הטיל אור על פנייה החיוורות.
השיער הקצר שלה היה מבולגן לצדדים.
הבטתי בה במשך כמה דקות שהרגישו לי כמו נצח בעודי סוקרת כל סנטימטר וסנטימטר בפנייה, מריסייה שנחו על לחייה בעדינות ועד לשפתייה המשורטטות.
תהיתי האם השפתיים שלה רכות כמו שהן נראות.
ויותר מכל - השתוקקתי לבדוק זאת בעצמי.
"אליאנה." לחשתי.
היא המשיכה לישון. כנראה שהיא ישנה עמוק.
התקרבתי אלייה והעברתי את ידי על לחייה בכדיי לבדוק את תגובתה אבל היא המשיכה לישון בשלווה.
רכנתי אלייה ויכולתי כבר לחוש בריחה המתקתק שנדף מהסוודר האפור שלה.
ציינתי לעצמי שוב לשאול אותה על הקטע של הצבע האפור.
שפתיי הסדוקות רפרפו על שפתייה בנשיקה יבשה.
ליקקתי את שפתיי, רציתי מעבר.
חיברתי את שפתיינו שוב בעדינות.
יכולתי לחוש הייטב את הבל נשימותייה החמות על שפתיי.
"אז כנראה שאת וליהי בכל זאת דומות." קול הקפיץ אותי ממקומי.
מיהרתי להזדקף. זה היה שון שהתקרב אליי והתיישב לצידי.
הרגשתי כמי שנתפסה בקלקלתה. אלב מצד שני זה היה שון. ובשון אפשר לבטוח.
"ליהי נישקה את אליאנה כשהיא ישנה?" שאלתי אותו.
"לא." הוא אמר "אבל היא מנשקת אותי כשהיא חושבת אני ישן."
צחקקתי וניסיתי לדמיין את הסיטואצייה "ואיך ליהי מנשקת?"
שון הסמיק "טוב."
שתקנו לכמה שניות.
"אז מה גורם לך לנשק את היפהיפייה הנרדמת האפורה?" שון שאל.
הדחף שלי לענות תמיד תשובות כנות - לפחות למחצה - פעל עליי גם עכשיו.
"תהיתי לעצמי אם השפתיים שלה רכות כמו שהן נראות." הודיתי.
"ו..?"
נאנחתי ביגון "הן כן."
שון צחקק למראה אומללותי.
"רק שלי יש שפתיים סדוקות כרגע. ואליאנה בכלל דלוקה על מישהי אחרת." אמרתי.
שון פתח את פיו בכדיי לאמר משהו אבל לפתע שמעתי צעדים מאחוריי.
הסתובבתח במהירות.
זה היה יורם.
"היי יור הלחצת אותי." אמרתי.
"חשבת שאני עומד לחטוף אותך?" הוא חייך.
"לא."
"רוצה לבוא איתנו לשחק אמת או חובה?" הוא שאל.
"עכשיו?" התפלאתי.
הוא גיחך "אלא מתיי?"
"אוקיי. שון?"
"אני אשמח." שון מיהר לקום בזמן שאני ניסיתי להעמד וכשלתי.
יורם צחקק בזמן ששון עשה לו אצבע משולשת ועזר לי לקום.
"יאללה בואו."

כל השביעיסטים והשמיניסטים ישבו במעגל כשבקבוק זכוכית במרכז.
היו עוד כמה בקבוקיי שתייה חצי מלאים פזורים באזור.
הרוב אלכוהול. שתיי נערות בשם ראשית ותהל עישנו נרגילה וצחקקו לעצמן.
צחי ישב בקצה קצת רחוק מכולם ועישן בשקט עם פרצוף שנראה מעט מודאג.
התיישבתי בצמוד ליורם כשמצידי השני ישב שון.
אני ושון היינו הכי קטנים שם.
כולם שם היו מעל גיל 16.
הזכרתי לעצמי אני לא צריכה להילחץ אני מכירה את כולם ואנחנו בטוחים.
אבל האווירה הייתה אפלולית וחשוכה. הרגשתי קצת כמו בפאב נידח, בגלל האלכוהול והעשן.
"יאללה נתחיל." יורם אמר וסובב את הבקבוק.
הבקבוק הסתובב ויורם חייב את תהל לנשק את "היצור הכי יפה במעגל."
תהל צחקקה והביטה סביבה לבסוף התרוממה והניחה נשיקה יבשה על שפתייה של חברתה; ראשית.
שתייהן צחקקו משכרות והמשחק המשיך.
היו עוד כמה סבבים של חובות כאלו ואחרות עד שלפתע הבקבוק נעצר עליי ועל צחי.
צחי פלט עשן מראותיו "אמת או חובה?"
"אמת." עניתי מיד.
תמיד שנאתי חובות ולא רציתי לקחת סיכונים, במיוחד לא עכשיו.
כמה בנות צחקקו.
"פחדנית." שמעתי מישהו אומר.
"אין לה אומץ." תהל מלמלה.
"אמת זה לחלשים." ראשית הוסיפה.
השפלתי את מבטי.
"טוב דיי!" יורם יצא להגנתי והשליך הס. יורם הוא כמו מנהיג שלהם - כל מילה שלו קודש.
"זכותה לבחור באמת אם היא רוצה." שון אמר בשקט.
"אוקיי." ראשית מלמלה ורכנה ללחוש משהו באוזנו של צחי.
המבט על פניו היה משועשע לאחר ששמע את דברייה.
בנתיים אני חיכיתי בשקט והחזקתי בידו של שון בלחץ.
צחי שבר את השקט. "זה נכון שאת, נועה שדה, דלוקה על אליאנה גריי?"
כל חלק בי צעק; כן! כן! כן! כן!
האמת הייתה בי וברגעים אלו במלוא החשיפה.
כל כך רציתי להוציא את המילים מפי.
לאשר אותן. לאשר את היותי נערה מתבגרת מאוהבת חסרת תקנה.
"ל-לא." גמגמתי.
ראשית הביטה בי, היא לא הייתה מרוצה מתשובתי.