משועממים? זה הספר בשבילכם

פדיחה של נגה

אוקי, אז להתחלה אני אתחיל מהפדיחה הקטנה יותר שקרתה לי.
אז ביסודי. בכיתה ו' (כשעוד היו לי רגשות לבני אדם נורמליים שאני רואה ביום יום) אז ספרתי לאחת החברות שלי על מי היה לי קראש. ובהפסקה איכשהו הגענו למצב שאנחנו מדברות עליו. ואותה החברה החליטה שהיא רוצה לצעוק את השם שלו. והוא בדיוק היה מאחורינו. אז צעקתי לה בחזרה "סתמי ת'פה הוא מאחוריי" ושנייה אחרי שסיימתי את המשפט אני הכנתי את עצמי לריצה של החיים שלי בחזרה לכיתה לפני שמישהו ישמע את זה. אבל במקרה לא ידעתי שהקראש הזה עומד כל כך קרוב מאחורי. אז בדיוק כשהסתובבתי התחלתי לרוץ... רצתי ישירות אליו... מפה לשם איכשהו יצא שאני מתחבקת עם הקראש שלי. מושלם לא?? אז לא, זה לא מושלם. ולמזלי זה היה יום לפני סוף כיתה ו'. וגם הוא טס והלך לבצפר אחר, אז בעיקרון יצאתי מיזה יחסית בזול... נקווה שלא יקרה לי שוב פעם אותו דבר עם דילן אובריין.. למרות שהוא לא יהיה מופתע מזה כול כך. אבל אולי מהריצה שלי אליו הוא כן יהיה😂