אוקיי הפרק הזה הוא ספיישל פדיחות מיוון.
אז הייתי ביוון מתישהו בקיץ, עם סבתא שלי, ובני דודים שלי. ובואו רק נגיד שזאת הייתה חופשה מאוד... מפדחת
הגענו למלון הכל היה טוב ויפה, ושמנו לב שהוילונות מאוד שקופים (ברמה שיש בדיוק אותה כמות שמש בחדר גם איתם וגם בלעדיהם), אז סבתא שלי הלכה לקבלה לבקש וילונות חדשים.
ובואו רק נגיד שסבתא שלי לא אלופה באנגלית...
היא ביקשה אוהל. פשוט אוהל.
ואז היא לא הבינה למה לא הביאו לה וילונות.
כפיים לסבתא.
בסדר דברים כאלה קורים, המשכנו הלאה, חדר אוכל.
עמדתי עם בת דודה שלי ליד האוכל ולקחתי צלחת, ובדיוק כשהסתובבתי דפקתי לילדה רוסיה את הצלחת בראש. לא חזק! אבל כנראה מספיק חזק כדי שאמא שלה תתחיל לקלל אותי ברוסית... שתבינו הילדה אפילו לא בכתה אבל האמא התנהגה כאילו דקרתי אותה.
אוקיי... זה קרה, לא נורא זה המקסימום...
חה חה לא.
אני ובת דודה שלי הלכנו לבריכה, והיה שם צלם. אז רצינו להצטלם והוא פשוט לא צילם אותנו.
היו שם מלא רוסים מהממים אז אני מבינה שהוא רצה לצלם אותם אבל הלו אחי?! גם אנחנו פה!
גם בת דודה שלי ובן דוד שלי נראים רוסים כאילו הוא בלונדיני עם עיניים חומות והיא שטנית עם עיניים כחולות, אבל אני?
אני נראית תמנייה. אז הוא לא צילם אותי כי הוא חשב שאני לא אקנה את התמונה אחר כך.
כשהיינו ביחד הוא לא צילם אותנו אבל אותה לבד הוא כן צילם. פשוט עמדתי בצד, חיכיתי לה וקיללתי אותו.
טוב די יותר גרוע מזה אין? אז זהו שיש.
ליד המגלשת מים היה משטח, לא מחליק, מחוספס כזה. והיה שם מציל חתיך.
זה תמיד היה אותו מציל באותן שעות.
ואני אשכרה כל יום שלנו שם החלקתי
באותו מקום בדיוק
מול אותו מציל
ונשארו לי 5 צלקות על הברך (אחת מכל יום) וזה נראה כמו איך שסופרים ימים בכלא.
כל זה היה הקדמה לפדיחות האמיתיות!
אני ובת דודה שלי הלכנו ללובי וראינו שם רוסי חתיך רצח.
אז הלכנו והתיישבנו מולו, וראינו שהוא עם אוזניות בטלפון, אז הוא לא שם לב אלינו.
אז לחשתי לה כזה "טוב בואי נצחק ממש חזק שהוא ישמע אותנו", ועשינו את זה.
וזה לא עזר.
ישבנו מול הפרצוף שלו מלא זמן והוא לא ראה אותנו, וזה ממש עצבן את בת דודה שלי.
אז היא זרקה לו כפכף על הראש.
וזה פגע בו.
והוא עדיין לא ראה אותנו
הוא ישב שם עוד קצת ואז קם וחזר לחדר שלו, וכמו מפגרות אמיתיות- הלכנו אחריו.
עד שהוא נכנס לחדר ושמענו צעקות ברוסית, שם כבר ברחנו.
תודה לאל הטיול נגמר, לא עוד פדיחות, אנחנו בשדה תעופה.
בדיוק באנו לקחת את הכרטיסים ואז מישהו הגיע ואמר לנו (באנגלית) "אתם לא יכולים ללכת, אתם גנבתם משהו מהמלון" מה?
סבתא שלי לא הבינה מה הוא רוצה ממנה אז היא התחילה להוציא מהמזוודה כל מני דברים שהיא לקחה ופתחו גם לנו את המזוודות והיה באלגן ואז בן דוד שלי נזכר לשאול מה הם מחפשים.
ותנחשו מה "גנבנו"?
ציפית.
פאקינג ציפית של כרית.
בגלל זה באו אלינו.
בגלל זה לא נתנו לנו לעלות לטיסה.
בגלל ציפית של כרית.
אבל כמובן שהם לא מצאו את הציפית היקרה שלהם שכנראה עשויה מזהב, ונתנו לנו ללכת.
קרו עוד כמה דברים כמו שזרקו לי את הקרם הגנה בגלל שהוא צפצף במכונה של הנוזלים, או שראיתי שני ילדים ישראליים ממששים ציצי מגומי (כאילו וואט דה פאק) אבל אני חושבת שמיציתי את הפדיחות להיום😊
בנוסף, סיימתי את הספר הראשון שלי ואני כנראה אעלה את הפרק הראשון יותר מאוחר היום.😘
YOU ARE READING
משועממים? זה הספר בשבילכם
Randomאנחנו, עדי ונגה, הילדות הכי חסרות מזל שאתם עומדים להכיר. אז אתם עומדים לקרוא פה דה בסט אוף החיים שלנו! אין טעם לנסות להשלים פערים, פשוט תוסיפו לגלריה ותקראו את השיט הרנדומלי הזה כשהוא עולה.
